|
לפתן...
מנסה ללכת עם הזרם וגם כנגדו, ולכן נשארת במקום.
אינספור פעמים ראתה את עולמה מתפרק ונבנה מחדש.
שונאת שינויים.
דכאונית ומשעשעת לפרקים. מגוונת.
מפוצלת אישיות.
הו! יש כמוני 2.
רציתי לכתוב לך משהו.
קטן, אבל שיהיה עם משמעות.
שיגרום לך לחייך, או אולי, שיכווץ לך את הלב,
אבל רק קצת, בלי לפגוע באמת.
|
ולנעה יש בושם משלה, ויש גם בושם לבובות.
ויש קופסה ענקית של תכשיטים, אבל רק הדובי משתמש בהם, כי נעה
עוד קטנה.
|
וברגע ההוא, כשהוא הרים את התיק מהרצפה, הסתכלתי על הסטיקר,
וחשבתי שזה בטח מבאס נורא להיות סמיילי, כי צריך כל הזמן
לחייך, גם כשנורא נורא עצובים.
|
יש לך מצית?
מה?
מצית. יש לך?
לא.
השיחה הראשונה.
אח"כ כבר הכל יותר קל.
|
עוד סיגריה. העצבים שלי נמרטים. אחד אחד. בהילוך איטי.
אין לו את העיניים. החיוך. המבט. הוא לא גורם לדופק שלי לעלות.
רק מורט לי את העצבים.
|
לנקות ולהשאיר את החלון פתוח, רק בשביל לחזור לחדר מבולגן
ומזוהם, בגלל שהייתה סופה וירד גשם.
חדר שאפשר לנשום בו.
|
המון פרצופים שמפתים ומתפתים, מצופים באהבה קרה ומקפיאה, כמו
חטיף שוקולד זול שאני לא יכולה להרשות לעצמי. הייתי צריכה
והייתי צריכה שוב, ולא עשיתי דבר מכל אלה.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
דני דין
בפרופיל.
בוליביה.
|
|
