|
 169528834 another dimension
   
ליאת
ליאת היא של עצמה,ושל אף אחד.
ליאת היא של ההורים שהביאו אותה לעולם(1985)
ליאת היא של החיים,החיים הם שלה.
היא נולדה כדי לחיות ולאהוב.
ליאת היא של פיות ושדונים,דברים קסומים
שבליבה קיימים.
ליאת היא של מצבי הרוח,שלא פעם אותה תוקפים.
ליאת היא עצבנית,חלושה,שקטה ורועשת יחדיו,אוהבת
ובוכה,רכה וקשה.
ליאת היא עבד לריגשותיה,ורק על פי הרגש היא
ממשיכה.
מה שלפעמים עושה אותה לפגיעה.
ליאת היא של הודו והמזרח הרחוק,ושל נגן הסיטאר שלא
מפסיק לנגן לה בראש.
ליאת היא של הזוגיות,והביחד שלה,אך את הלבד אין
לשכוח גם הוא חלק ממנה.
חלק מכירים אותה מחוייכת ושמחה,חלק מכירים אותה בתור
אחת שצריכה את הפינה שלה,השקט שלה.
היא אנושית ואמיתית ותיתן את כולה,תקריב את נפשה
למען נפש חברה.
ליאת היא של האהבה,כי האהבה היא מורת הדרך שלה לטוב
ולרע.
ליאת היא עבד לאמונה,ולגורל שלפעמים מאיר ומכשיל
אותה.
ליאת היא של השירים,
והשירים הם שלה-הם עוזרים לה למצוא את דרכה,את
התשובה.
ליאת היא אני!!
הארונות והשולחנות גם הם איתם שותקים,
הם מקשיבים למתרחש בין כותלי בית הדיירים.
|
ידעתי עמוק בפנים שאני לא רוצה שכך סתם יעבור
המשחק המסובך: החיים.
|
אך הכדורים עשו את עבודתם היטב. ואתה ההית כל-כך עייף, מותש
וגם הקפה הכי שחור לא יכל להעיר אותך עכשיו.
|
הכל התחיל ביום שני, יום לפני הגשת הפרוייקט בגרפיקה.
הכל זרם ממש טוב בהתחלה.
הרגשתי שאני ממש מתקדמת עם העבודה בגרפיקה, ואוטוטו אני
מסיימת
אך מסתבר שהייתי רחוקה מלסיים.
|
ועכשיו אני יושבת מול המחשב ומדליקה לי סיגריה. לוקחת את הרעל
הזה לריאות שלי.
|
העיניים נעצמות. נכנסתי לעולם החלומות.
השער מעוטר בפרחים ופיות קטנות...
|
ולמה בכל דבר שאת נוגעת את הורסת, שורפת,
משאירה כוויות, צלקות וסימנים שהבחור המסכן
יזכור אותך שנים.
|
מה תעשה שתדע שהלילה אני כבר לא שלך?
האם תילחם עוד פעם אחת אחרונה? האם נשארה לך רוח במפרשים? כי
עם כן נשוט למקומות רחוקים.
עם האור בלבך כבה אל תאמר לי הבין מין השתיקה.
אטבע בלב ים כספינה טרופה ואת אוצרותיי איש אחר ימצא.
|
טבלתי לי בתוך העננים הלבנים.
מערומיי השתכשכו במים החמים.
|
שום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה...
קסם המדבר נשבר.
|
תביא בקבוק וודקה,
כבי את האור.
תני לי דף ועט,
תני לי אליך לחבור.
|
יפות וצנומות מהלכות
על מסלול הבשר.
מוצגות כסחורה
ולא כנשים שעולם ומלואם.
|
ויש את השונים מהחברה אלה שלא הולכים עם הזרם
ויש את כבש השחור זה שנחבא אל הכלים שונה מהאחרים.
|
"והעיניים הם המראה לנשמה"...
|
הקול שלך נעשה קר.
הוא שם בינו וביני חומה גדולה,יותר גדולה מהחומה של סין.
|
ואתה יירא ה' אתה.
מאמין בכל כולך.
|
לא אדע עד
שאפסיק לאהוב אותך
|
לפעמים אני נוברת בעצמי
ובוחנת את הנשיות שלי.
מסתכלת במראה ורואה נערה.
עומדת עירומה כביום שנולדה.
|
אמא חיבקה אותי בחיבוק החם שלה.
הרגשתי את זה בא,
כבר הרבה זמן שזה היה בפנים.
|
צעדתי בשדה המוות ההוא,
ושלג כיסה את הכל, ורק חורבות
נישארו מאותו מקום קודר, ואפור.
|
נוסעת בדרכים,
חוצה הרים, נופים, אנשים...
|
בימי הקיץ החמים
לשבת אתך מתחת לפרגולה
לאכול דובדבנים.
|
עד זוב דם הרמתי את
עצמי מהאדמה
|
תסלח לי אהובי אם הכאבתי לך,
תסלח לי אהובי, שאינך נאהב
כמו בהתחלה.
|
התרגשות מטורפת עולה מין הבטן,
ומאיימת להתפרץ דרך הגרון
|
הרגשתי צמא מחניק בגרון, הוצאתי בקבוק מים קרים ולגמתי עד
הטיפה האחרונה בבקבוק.
מסוחררת, ניזכרת ברגעים במועדון, באנשים, בחיוכים ובעצב שתפס
ולא עזב אותי בפנים.
|
ומי היא אישה שאינה שייכת לאיש?
אפילו לא לעצמה?
|
אתה נפגע, מפנים.
אני נפגעת מראה.
|
מי יודע במה להאמין,
האמונה באנשים נעלמה, אהבה
הרסה, ולקחה הכל איתה!
|
הוא אפילו חייך לרגע, כמוך, אבל אז
הסתכלתי מקרוב וזה לא היית אתה.
הוא לא מגיע לקצות האצבעות שלך.
כנראה שמספר המשקפיים שלי גדל,
או שפשוט התגעגעתי...
|
אני יפסיק לחלום שאולי באיזה יום נגור בדירה קטנה באיזה קיבוץ
עם גור קטן, ושער כניסה לבן.
|
אמא, האם אמרת לאמא בזמן האחרון, שאתה אוהב אותה?
האם שאלת לשלומה?!
אבא, תן לי תשובות!
|
אקריב את גופי,
אקריב את כל כולי!
|
נראים כמו כל יום פורים...
|
קסם המדבר עוטף אותי עכשיו.
גורם לי להתאהב בבן-אדם זר.
|
והוא יהיה חסר לה יום ולילה
ללא שינה.
תלויה.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
צבוטאותי
וקוטאותי הלכו
לים, היה דגל
שחור אז הם חזרו
הבייתה.
באבא ציון בגרסה
משלו לאגדת ילדי
בערב מספרי
סלוגנין של
אגודת הפציפיסטי
שמקום כתיבתו לא
נודע. |
|
