|
נולדה.
כרגע מנסה להיוולד מחדש...
ישר ברגע שראיתי את נועה, ידעתי שאני אוהב אותה, נגשתי אליה
והיא נתנה לי את הטלפון שלה, עוד באותו היום התקשרתי אליה,
וכבר למחרת יצאנו לאיזה דיסקוטק. שבועיים אחרי זה כבר הוגדרנו
כ"חברים". אף פעם לא רבנו, וזה היה נורא מוזר. תמיד ידעתי מה
להגיד לה ברגעים הקשים
|
ראיתי את מלוא גדולתה מולי, את היופי הנהדר שלה.
אין מה להגיד.
יש לה גוף מושלם-
גזרה מושלמת, שיער מדהים,
עיניים מדליקות ומהממות- ירוק, כן זה הצבע האהוב עלי!
והשפתיים- כל כך חושניות עד שאתה יכול לבהות בהם שעות,
|
לא ביקשתי על עמי
ועל נפשי לא התחננתי,
שאלתי רק אחת
ויותר לא דרשתי.
|
זו לא את, גם לא אני-
אלה החיים.
|
אינני דומה לה
לא כמוה,
הלכתי
|
אפפני היאוש,
להטביע מאיים-
מושיטה יד אל-על,
מנסה להתרומם.
|
"בבוא היום"- זה עכשיו,
המחר כבר לא יגיע.
|
חוזרת הביתה
אחרי גלות ארוכה
|
ואני, הלנצח אמתין לתוהו
ולימים סוערים?
|
במקום הכי נמוך,
אליך צועקת,
|
אליך חוזרת
מגלות כה ארוכה
|
כאיל עלי מים
מתרפקת כעת,
על הדרך הזו
שעברה בתוכי
|
ובתוך רחוב סואן,
חשה כמו חיה פצועה.
|
כלב נחייה לו היה לי,
כי עיניי כבר חלשו מלראות
|
רוצה למות כמו איוב,
כשהצרות מאחוריו.
|
כפטריות אחרי הגשם,
כך צצות השאלות
|
כל רקיעי מתערפלים,
כשתקווה ביאוש נמהלת.
|
להשאיר חותם
עם כף רגל או יד
|
אין לי רשות להשתמש בך,
לראותך בלבד.
|
מחוזות הרגש
נסגרים בטריקה.
|
נרי יאיר,
אך לא לראותו בלבד,
|
חוטים דקיקים, בלית ברירה
עוברים בין שנינו,
|
בתנועת ערבוב קטנה,
עולמי סובב עלי
|
ערפל
על הגלבוע,
ערפל גם בלבי
המאיים לטבוע
|
כבר קצרה ידינו
מלהשליך המפתחות
|
קשה להאמין השנה,
קשה לפקוח עיניים.
|
ואם אהסס,
אולי ישכח-
ועם פיתוח רצון משלו,
ירים רגליו ויברח?
|
לא אדבר באויר -
אשליך חצי,
|
אף פעם לא הבנתי,
לאן צריך לחזור
|
אל הארכיון האישי (27 יצירות מאורכבות)
|
|
צרצר,
תרגיע!
בוליביה ושות'. |
|
