|
"....עוד חוזר הניגון, שזנחת לשוא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו, ואילן בגשיו
מצפים עוד לך, עובר אורח....." (נתן אלתרמן)
אוהבת שירים- שיודעים איפה לגעת....
כולם קוראים לה ברכה הצפרדע
אך את שמה האמיתי איש אינו יודע.
|
סתם יושבת לי עם עצמי...
מרבה במחשבות והרהורים....
|
למה זה צריך להיות כל כך מושלם?
|
ברזלים ושלשלאות ממתכת חלודה עוטפות את ידיו.
הבזקים של רשע משתערים עליו בפראות עכשיו..
|
ברחוב אפל-
בין פסיכופטים למחבלים
|
היא אשר קולה כמו סם בלי מינון,
|
הכל היה נורא, כי לא היה פה כלום
הכל היה נורא, כאן לא קרה מאום.
|
לא לשמוע את קולו המקומם של אלוהים
ולא לרעוד מזעקת שועל נשגבת,
לא לפחד עוד משנאה ולא פחדים
לא לטעום מטעם החיים.
|
שנדע להינות כל זמן שנותר,
שנדע לחיות כי המחר לא סתם מחר!
|
שומו שמיים! האין המציאות מתרחשת?
|
לעמוד על הגג, להקשיב לנשימותיי
לעמוד שם עירומה מול כל תחושותיי
|
גרונה הנחנק, והסבל שלא נפסק לוכדים אותה בפינה חשוכה.
|
משעמם לי בחיים
ואין לי אלוהים
|
אני יושבת לבד לבד ותוהה עליה...
|
הוא מיישר את גבו ומחבק אותה, מרגיש את שדייה צמודים אל חזהו
שלו ואז- מלטפת את בטנו ברכות, משתוקקת להגיע אל איבר מינו
המזדקף לו בעוצמת כדור הנורה מתותח גדול.
|
|
|
איך קראו לזה
במיתולוגיה
היוונית שאבא
שלו הקיא אותו? |
|
