|
If you want me
You can find me
Left of center
Off of the strip
In the outskirts
In the fringes
In the corner
Out of the grip
עיניה היו שתי ברכות שחורות, נטולות תחתית. פניה נראו כחקוקות
באבן. אבל הבעתה לא הייתה אכזרית ולא היה בה דבר משל טורף, כמו
שציפיתי. גם לא היו בה רחמים. רק ידיעה.
|
הוא ירד במהירות במדרגות, המזוודה נחבטת ברגלו הימנית. לבו פעם
בהתרגשות. זו לא הייתה הפעם הראשונה בה הוא עבר על החוק, אך
הפעם סכום הכסף שהוא הרוויח היה רציני... יבורכו פלאי
הטכנולוגיה המודרנית...
|
לפעמים אני רוצה פשוט לאחוז בידך ולשאול שוב ושוב: זוכרת?
זוכרת? זוכרת?...
|
מכירה את הסיפורים האלה שיש בכל משפחה, מין מיתוסים פרטיים
כאלה שנזכרים בהם שוב ושוב? מעשיות שמעוררות צחוק באסיפות
משפחתיות? גם לי יש אחת...
|
מה מהווה בך את מוקד המשיכה שלי אלה האפשרויות הגלומות בך.
העובדה שאני מכירה אותך מספיק כדי שנפשי תצא אלייך, אבל לא
מכירה אותך מספיק כדי לדעת איך תגיבי למצבים מדויקים. וכך
הדמיון שלי יכול לצייר מצבים בהם את תהווי את הפתרון לו אני
זקוקה, תהיי מושיטת העזרה הנ
|
בזמנים עברו אנשים נהגו לקרוא לי 'מביא הנסים'. הם גם נהגו
להקריב לי קורבנות - לא משהו גדול או מפואר כמו עשרת אלפים
פרים להם זכה זאוס, אבל לא קופחתי. היה אפילו קורבן אדם מדי
פעם, כשכפר כלשהו הרגיש נואש מדי.
|
יכולתי ללכת לכל מקום שארצה, לעשות כל דבר שארצה. הייתי
חופשייה לגמרי והעולם נראה לפתע עצום ומלא באפשרויות שלא היו
קיימות לפני כן. לא היו גבולות, לא היה חוש חובה או בושה, לא
היה אדם לו הייתי חייבת דין וחשבון.
|
I walk on a tight rope
Above the crowds,
One false step and I'll be falling
To our death.
|
I will never say those three words
Unless jokingly
|
To kiss you in the twilight
Before he comes home
While waiting for the bus
To come and take me away
|
Your touch
A butterfly caress
A summer breeze that comes
And then no more
|
תמיד לרדוף אחרי משהו שאחרים השיגו. השכלה, בית, בעל, ילדים.
תמיד להשוות. איפה את, איפה הם. ומה לא בסדר איתך, שעדיין לא
הגעת להיכן שהם הגיעו. מרדף אחרי הזמן...
|
קחי אותי והשליכי מהצוק, לעיני הכפריים הבזים לי, לרגלי האלים
חברייך הבזים לי לא פחות. חשפי אותי לשעשוע ולבדיחות העולם.
|
הוא צועק. אני שומעת את הצעקות בבהירות, כל מילה היא חץ נפרד
ומורעל הפוגע במטרתו בדיוק פנומנלי, תוצאה של היכרות קרובה
מדי, אישית מדי, ממשוכת מדי, עם האדם שסופג את כל הפגיעות
לקרבו.
|
האם זוכרת את עדיין את פרוש המלה?
האם את זוכרת איך זה היה אז, כשכל החוויות היו נטולות פחד?
|
|
|
לא זה לא! מה לא
מובן כאן?!
אלוהים בתגובה
לשאלה "מה זה
לא?" |
|
