|
לי, או חסידה שוטה, או רולדההה, נולדה בשנת 91 וכבר
אז הראתה כוונה ברורה להשתלט על העולם. בזמנה החופשי
[ואין לה הרבה] היא צופה/מבקרת קולנוע נלהבת, רכלנית
מקצועית, חובבת אנימה ומנגה, פאנפיקשיונרית מושבעת
[האדומה של 414] ומחזיקת עטים לעת מצוא. בנוסף
לכישרון יוצא דופן במשחק הדוקים, היא גם מציירת,
שרה, כותבת פאנפיקים ויצירות מקוריות ומתקנת לשון
אובססיווית. בין השאר אפשר למצוא אותה בעין הדג,
בתפוז או במיטתה החמה, ישנה שנת ישרים של הנגאובר.
"את זוכרת את הפעם ההיא שהבאתי לך פרחים?" הוא שאל כמעט ביובש,
דבר שגרם לה להרים את מבטה רק כדי להיות בטוחה שהם חולקים את
אותו זיכרון. חיוך עצוב התפשט על פניה.
|
אבל, אם זה מה שעושה אותך
מאושר
אני מוכנה לחייך
[תעצור אותי כאן]
|
אברהם היה בן 99 כשילד את יצחק ורק אני צעירה ולא מסוגלת ללדת
אפילו שמץ של רעיון. יש במחשבה על זה משהו מדכא למדי, שגורם לי
לרצות לברוח עמוק אל תוך החושך ולא לצאת משם עד יעבור זעם.
|
That's a beautiful lie
You and I.
|
קולך, כמו מזח להושיע ספינה טובעת
|
אעמוד מהצד, כולי שברים כבובת פורצלן-
איש אחר ינסה לאחות את השברים שאתה שברת.
כולי רחם לתקוותיך
|
הזמן הנצחי שלנו תם.
מוזר,
נדמה היה לי שהוא מוקדש רק לנו.
|
|
|
תמיד דופקים את
הסורים!
זית, במחאה
חברתית. |
|
