|
ואמא אומרת שככה אנשים,כשקשה להם לגמור הם מושכים את
הסופים.
מאמינה בניסים,תביעו משאלה.
משקרת רק אם זה ממש נחוץ או כשהאמת מכאיבה יותר.
לא סומכת על אף אחד בעולם הזה,חוץ מעל מי שכבר עזב.
הוא יודע עליה,זה מספיק.
אח"כ ראיתי אותו דרך חלונות ראווה ובין לבין עשה לי להרגיש
הפאפי שלו.
עכשיו יש לו איידס או משהו. נשברה לו רגל. יד. ריאה. בכל מקרה
הוא נגמל ממני.
|
בזמן האחרון יוצא לי לראות איך את מתפרקת. ושנינו שווים.
לא תיארתי לעצמי כמה כואב יכול להיות לי, כשאסתכל עלייך דרך
זכוכיות ואדע מתי את מזייפת.
היום הייתי מעדיף לא לדעת.
|
מזה זמן רב, מאז שאיבדתי את האמון בה,לא טרחתי להגיד לה כמה
אני שונאת אותה על מה שהיא עושה לי.
זה נראה לי מיותר לשכנע ילדות עשירות בחטאיהן. היא בטח יודעת
זאת לבד.
|
אתה בטח לא יודע וגם לא תדע לעולם כמה הפקדתי בידיך ובכל ליבי
האמנתי שתשמור על אוצרותיי כאילו היו אוצרותיך, שתגן עלי מפני
כל הכאבים שחיפשו פירצות בגדרות נשמתי על מנת להפיל אותי מבמת
חיי. ילד מדהים, לאהוב אותך הייתה משימה כואבת מדי, ההחלטות
שלך עלו לי ביוקר.
|
תגיד לי שלא כואב לך עכשיו, בפעם האחרונה תלחש לי כמה מילות
הבל ותלך.
לתוך ערפל אחד ענק
כאן מחכה לך ילדה מתולתלת
ועט.
|
אני שבוהה בדפים ריקים.
ככה
ימים.
|
שוב אתה עולה אלי. בין לילה ליום, ככה כבר קרוב לשנה.
גם כשאינך- לא מפסיק למשוך אותי למטה.
אני דפקתי על הקירות, שרטתי את הזכרונות המכוערים, שהשארת לי
בחדר.
|
בטח אתה מזיין לה ת'צורה עכשיו, הא? אני מקווה שאתה מאושר, ובו
זמנית נגעלת רק מהמחשבה עליך עטוף בחום של ילדה. לא, זה עושה
לי להקיא.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
