|
F.G
 
אני.. סתם אחד.. אני כותב... דני אמר לי שטוב לי
לכתוב טיפה... אז התחלתי.. ואני מנסה.. נראה מה
יהיה... אני לא סופר ולא מתיימר ליהיות... בשביל
הכיף...
מצלם... אוהב לצלם... מתיימר להיות מקצועי...
עוד אחד קטן מידי בעולם גדול מידי.
אמא אמרה לי כשהייתי עוד קטן, שאני ילד מאוהב. ילד שאוהב, ואין
סוף לאהבה. וזה נכון, גדלתי עם אותה הרגשה שאני ילד מאוהב, ילד
שלא שונא. ואני באמת ילד שלא שונא. לא שונא, ואני לא יכול
לשנוא.
|
זה התחיל בלילה ארוך. ארוך ומיגע. ארוך עם אווירת מתח.
עד אז, הסתכלתי עליה רק סתם. כעוד אחת. עוד אחת מהחברות של
שני. הרי כל זה היה בשביל להתקרב לשני. סתם שני. לא משהו
מיוחד. סתם דחף לנסות להכיר ולהמשיך את הפעם האחרונה שהיינו
יחד. אבל באותה תקופה.
|
היא יכולה להיות בכל מיני צבעים.
בועה ורודה, שחורה, כחולה,
ואף זוהרת בהתאם לנשמה.
|
הרבה זמן לא ראיתי אותך.
המגע שלך. הריח שלך.
הקול שלך. התגובות שלך.
|
ליצור סדר חדש! משלי. בלי הפרעות!
בלי דברים חיצוניים שיזיזו אותי מפה לשם ויצרו מן חומה בלתי
חדירה!
|
החיים המאומצים.. צרפת... ילדים פשוט מאושרים!
שמחת חיים ואנרגיה גדולה בהרבה ממה שיש לכל משפחה שאי פעם
היכרתי.. שתי אחיות.. אחת שלהם.. אחת לא.. אמא ובת...
|
צילום באיזור האלפים... עץ שפשוט ריתק אותי מפשטותו...
|
באמצע שדה... אמצע שומקום... ירוק!
|
פריס... החלק הלא מוכר של פריס.. אבל יש שעות יפות..
|
ככה רואים את זה... חדש לעומת ישן.. יופי לעומת כיעור.
|
מדהים.. איך החיים באירופה... והילדים המאומצים... כמו בגן
עדן..
|
צילום... שפשוט כמו ציור... מדהים מה שאפשר לעשות בחושך..
|
|
|
-אמא, יש לי
פיפי!
-גמרנו עם הסיר,
מעכשיו רק
בסלוגן!
אמא של חרגול-
כי צריך שעירה
לעזאזל |
|
