|
משתדלת להשאר מיסתורית.....
באוטובוס יש כל מיני סוגים של אנשים. היא לא בן אדם
שאוהב לשים תוויות אבל הערסים תמיד יושבים מאחורה
עושים רעש, ומכל צדדיה תמיד יש "סבתות" ו"דודות"
שמנמנות שמדברות על הבן של זאת ועל הכלה של ההיא, על
המצב.
|
כסיפרתי את זה לנטע היא אמרה שהיא לא מוכנה להיות עם
מישהו שיש לו משפחה של דורבנים בבטן. ניסיתי להסביר
לה שאלה קיפודים אבל היא טרקה את הדלת ולא שמעתי
ממנה שוב.
|
בקומה ה49, בבניין העגול של עזריאלי, גר אלוהים. ושלא
יספרו לכם סיפורים על זה שיש שם מסעדה או מצפה
המשקיף על כל גוש דן.
|
צבעים גדולים, צבעים קטנים עם צליל של תות שדה בריח
ווניל.
|
בתחנת דלק שומעים משהו מעודד ברדיו. מחר בבוקר, ישמעו
באותה תחנה בדיוק, על פיגוע שיקרה בעוד כמה דקות.
אופטימיות מדוכדכת, זה מושג מתאים למה שקורה עכשיו.
אופטימיות פסימית זה מושג אירוני מידי לסיפור שלי.
|
חופשיות
להיות מי שהן
מה שהן (להתגלגל)
|
כשאתה אוחז בידי
נוגע לא נוגע,
אני נכנסת לביקור קצר בגיהנום.
|
משתדלת להיות
הידידה הטובה שלך
זאת שתוכל
לספר ולדבר
איתה
על הכל
|
תעשי אותי שוב שלמה
כי אני
מפורקת לגמרי
|
מתארגנת ליום חדש
בעונה רטובה
שמש
מפציעה לשעה
גרביים עבות
|
מנורה מהבהבת מעליה
אור וחושך
חליפות
אוחזת עצמה בזרועותיה
תקלף מעצמה עטיפות
|
אני מחפשת את ההסכמה
בעיניים
בידיים
בנגיעות
|
ויש לה מינור לאבדון
ופה מז'ור לעילאיות
|
במבט לאחור אני מצטערת. לא ניצלתי את ההזדמנות. אתה רצית, ואני
סירבתי בטענה שמעורבים כאן גם רגשות. היום, הרגשות כבר לא שם.
היום, במבט לאחור, הייתי מסכימה. בשמחה.
|
נזכרתי, שפעם הראו לנו בבית הספר סרט על מישהי שהייתה,
אנו... אנו... אנוקרסית? אנורקסית! -ואז היא התחילה
להקיא את מה שהיא הייתה אוכלת. קראו לזה בולמיה (את
זה קל לבטא).
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
ילדה-א: אני
עברתי את גיל 3
ואת גיל 4
ילדה-ב: כן, אני
עברתי דירה
(מתוך שיחה
אמיתית)
האיש שיחזיר את
התמימות
|
|
