|
לא בחרתי בכתיבה,
הכתיבה בחרה בי.
אשמח לשמוע הערות הארות ותגובות
שלכם
משחתיך עליי למלכה.
פיארתי ורוממתי.
רוב הוד והדר.
אך את -
לרועץ לי היית.
|
חבל על מי שמת.
ומי שחי את יסורי המת
מה עליו?
|
שיח ורדים קוצני.
דרדר חמור סבר,
לב פועם בחזקה.
|
אהבה יש מאין.
סוחפת אל ריק.
אל תהום הנשייה.
|
חום רב, להבות שולח
ענני אפר מפזר.
אט מחוויר
מאפיר, משנה גוון.
|
דרכי קשתה עליי, אליי
פינתה ממני עורפה.
עני ודל אני
ורגש אין בה
|
אספר איך צעדנו
ובפעם הראשונה אתה הובלת.
אתה שתמיד היית
נחבא אל הכלים -
נישאת אז על כפיים
בראש כולם.
|
עלה נידף ברוח,
עלה נידח מול חלון פתוח.
עודו ירוק ורענן,
חלף עבר מעליו הזמן.
|
שבר ענן מורא מטיל
גשם זעף שאין בו ברכה.
שוצף ביעף, חיים שוטף.
|
אל נקמות הינחם אליי.
רפאנו רפואה שלמה,
זה מכבר אבדנו את הצלם.
|
בור סוד שאינו מאבד טיפה
כך אשא עול על גבי.
|
ושימשת והיית והלכת וחזרת
רבותינו ומורינו.
|
אך בשעת לילה מאוחרת,
מנסה לעצור.
יושב, מקשיב לשקט.
לנגינת חיי מאזין,
וברדיו שלמה שומר שנשאר שפויים.
|
ראיתיך על מרפסת,
מגלה מערומי נפשך.
חושפת לבך.
ואת - את היית אשת איש.
|
שבבי ברזל ניתזים.
שפתיים במלמול תפילה חרישית.
אל מול רעמת פגזי תותחים.
|
בגן של עדן נשמה מטיילת
מביטה מסביבה, מהטוב מתפעלת.
בעולם רוחני עודנה קיימת
במציאות בה הנפש לפני הכל קודמת.
|
ועוד עת לסיכום -
יעיד הזמן לה.
רגע בו אשלם מחיר.
|
דמעות מדמעות רבות
נקוו בעיניי.
דמעותיי, דמעותייך
על שום מה?
|
נושא על כפיו עול נעורים
שרוי בייסורי נדודיו
וכיוון זר לו, אחר.
|
וכעת חור שחור במרבד,
אשר בעבודת יד נשזר
שנים אחורה.
והטובים שבאורגים לא יוכלו לו.
|
קולות הוללות,
והוא מחרה מחזיק אחריהם
מכין ליומו של וידוי
|
עשן מתמר מעל.
פרצופים זועקים זעקת אלוהים
והוא היושב ממעל,
ביד מכוונת
|
הבזק בהיר מבליח
מכה בסנוורים.
עמוד עשן טמיר
אימת עולם מטיל.
|
חזרת וידייך ריקות הן.
וידיי למודות הריק
אוחזות נטיפי פירות רקובים.
|
הראיני חום הלב המחייה
תחת השמש הקופחת.
ויהיו שפתותיי גומעות בשקיקה.
|
מזיע צרורות מקרבי -
אות אחר אות
על מצע אבניים טוחנות.
|
איש קטן, חיים גדולים,
כשמבפנים, ברקים וקיטונות.
את השמן הרותח נותן שיצא,
בלא הכרה, ובלי מעצור.
|
יושב ומבט מפוחד בעיניו
ותחתיו חיוך מוקפד.
ומאחוריו מה?
|
אך את כל כך חיה כאן
חיה ובועטת.
וזיכרונך נראה כה אמיתי לעיניי.
|
מתלטף במימי הנחל
והמים, חיים הם
|
ולפתע נדמה כי תחרידי זה הלילה
בצעקה אדירה.
אך זו - עודה חרישית.
|
עיניים יפות שלך,
עיניים טועות,
מביטות בי.
עיניים תמימות
|
מבין עננים מפציעה אלומתו.
כמו מושכת עיניי.
אך זהו הכיוון מכרסם בי.
|
על כרעי תרנגולות
מוסיף העומס
נדבך ועוד נדבך
|
בלכתך אשאר אחרייך
אשאך עמי עידני עידנים
בלילי וביומי, במעמקים.
|
מרחבים פרוסים תחת רגליו,
רוח מצטנפת.
גוון כה מוכר אותו אהב,
חום זהוב, ונגיעות אפור.
|
השמיים זרועים כוכבים כוכבים,
אבל רק אחד הוא שלך.
ואוי כמה הוא בוהק, כמה מנצנץ.
|
בתשישות מוצא הוא
ראשו בין זרועותיה.
בזהירות מדודה,
פורם מיתרי צניעותה.
|
שוכב על חוף זהב
עוצם את העיניים.
מטפס על הספינה
ומפליג לי עד שמיים.
|
עומדים מביטים, בוערים בקרבנו,
אך לא מנסים לכבות.
יודעים כי זו לא תבקר במזרח עוד.
קצה לנו - עדי עד.
|
מביט אל עבר הר המוריה
עוצם עיניים ביראה מלאת כבוד.
באוזני מצטלצל אותו הקול.
מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות.
|
והיא שגדלה בינות הכרמים
מוקפת, נחנקת.
|
לילה יורד על פני תהום
לעומקו מתפשט
לא מרפה, צובע בגוון כהה
|
טעם היין עודנו בפה,
צליל נקישת הכוסות איננו דועך.
|
אל נקמות, הינחם אלי.
השב לנו הרוח.
צמאה האדמה,
שחתנו זו הארץ.
|
שוב כמהתי לך,
ולא חלמת עוד.
אך לא הפכתי לנתמך.
|
הערב על אתמול ירד.
ושוב היום ההוא חזר,
ושחר על אתמול עלה.
כי הוא חודר לא יעזוב.
|
שועלים יש הרבה בנמצא
אך אם תאלפו
זקוקים יהיו זו לזה.
היא לו והוא לה
אחד ויחיד בעולם.
|
כך זה. שיכור וכותב,
ומה, האם כך טוב יותר?
|
שוב ושוב נחרשת חלקת אדמה,
מתכוננת לשעתה של זריעה
וזו מבטיחה אך רק לכאורה.
|
מול חלון חום יוקד
מוקד לחטאי, לשריפה באש.
וקורבן תמיד,
וקטורת כיצד?
|
נפשי טועה בלי קול.
רדופה היא
וברי כי מנוחה לא תמצא.
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
אל תדאגי,
אין לי אחרת
ממך
אל תדאגי אני
חולם עלייך
ומתעודד עם
כולן.
אל תדאגי,
אני מת עלייך
וגם שוכב עם
כולן.
אל תדאגי,
אין לי אחרת
במקומך
ואין לי אף
אחת.
אז אל תדאגי,
אין לי אחרת
במקומך...
אל תדאגי אני
חושב עלייך,
אבל שוכב עם
כולן.
- הנאמן. |
|
