|
יושב בכיסא עם הרגליים עקומות
ואותה תחושה שאת רגליי מרעידות
פותח את המגירה בה נמצאת האמת
נבהל מהכמות ומסתגל לאמת
|
מוצא את עצמי במורד רחוב סגור,
הכל לי כואב אני מרגיש גמור,
אני מניח שאני זקוק לכמה שעות שינה,
ומבחין בעיפרון ודף שמחכים לי בפינה.
|
מריץ שורות על דף לבן
חלקן לפעמים בצבע לבן
איש זקן יושב וכותב
על חיים ארוכים, מלאים בכאב
|
באמצע סוף העולם יושב וכותב
בסגנון מהיר ובקצב שוטף
באמצע שממה לא נודעת נזכר
בימים הרחוקים שם אהיה מאושר
|
פותח מגירה ומוצא פתרון
שולף אקדח ושוקל גם לטעון
יושב וחושב על המוות ועל החיים
ולאן הולכים כל האבודים
|
באמצע מקום לא נודע לך כותב
מחפש את המילים ועלייך חושב
שוכב על רצפה כל כך שרוע
עם עט שחור ודף קרוע
|
באמצע מקום לא נודע לך כותב
מחפש את המילים ועלייך חושב
שוכב על רצפה כל כך שרוע
עם עט שחור ודף קרוע
|
מכתב פרידה השאיר לאימו
ביקש סליחה והשאיר חתימתו
כיום הוא נמצא באזור בו אין חיים
מקום אליו הולכים כל העזובים
|
עם העיפרון בפה כמו סופר מעורער
אני רק ילד עם עבר ממורמר
מסתכל בחלון על הנוף הרחב
מערער לשניה ומחזיר עיני לדף
כותב שורות על מעשיי עכשיו
מצחקק לשניה וזורק את הדף
|
והינה זה הגיע, מה לו חיכית
המכתב הגדול, לו ציפית
הזמנה למלחמה, שכל כך רצית
כשאבא סירב, אתה בכית
|
למקדש המאמינים אני נוסע
מתפלל בליבי לזה ששומע
מתחנן מהכתוב שהוא יקשיב
אבל הוא אף פעם לא משיב
|
אכתוב גם הזמן אכתוב הימים
אכתוב השנים שאנו נשואים
אחשוב על יופיך בכל שניה שניתן
אז עלייך כנראה, אחשוב רוב הזמן
|
עשתה מה עשתה דאגה לצרכיו
שילם ביד יפה כסף מזוייף
כשנסע משם "אני אוהב אותך" צעק
אבל רינה עכשיו, עצבנית קצת עליו
|
ובנה האחרון לסמים ברח
שוכב לבדו במרתף מטונף
בבוקר הוא לא קם הוא כנראה הגזים
ולאישה המסכנה אין את מי להרדים
|
|
|
'אנחנו' יכול
לומר רק מי שיש
לו תולעים. |
|
