|
סוג של שקט!
או רעש...
העולם מטשטש...
העיניים נעצמות..
|
אתה מבין כמה שמישהו חשוב לך בשנייה שאתה גובל בקו השפיות...
המצב הנורמלי...הכל בסדר...צהריים...הכל כרגיל...נסעיה למקום
כלשהו ..
אתה יושב בבית, לומד לאיזשהו מבחן...
|
ילד שבלונה שלי,
יושב על הירח ומשקיף על העולם, וסופר את האנשים...
אחד, שניים, שלושה,
מתעייף...
|
אם לא הייתי רואה אותך אז...בפעם הראשונה...בהופעה...
כשנכנסת למכונית שלנו והכרת את ההורים שלי...והם אהבו
אותך...לפניי...
ונסענו...כל הדרך הארוכה הזאת שלא דיברנו בכלל- אני ואתה...רק
אתה וההורים שלי...
|
זיו התיישבה על הרצפה, שעונה על הקיר, בשילוב רגליים, ישבה
והחלה לתהות... רעד חלף לה בגוף...
|
אז למה אתם צריכים יציאות חירום?!
חוצמזה שאין לכם מה לדאוג, מעולם לא התרסק לנו מטוס מאז
שהתחלנו לטוס
(כלומר, חמש טיסות, כולל טיסת הניסיון...)
|
השוואה לגטו, חומר למחשבה, חולנית.
|
אל תכעס
אבל אני שמחה שאתה עצוב
|
נופלת ארצה,
קורעת את יריעות הבד המזעזע הזה
שמסתיר לי את האמת
|
חולות אינסופיים
שרק מחכים למגע שלך,
לך
|
הנקודה המפחידה ביותר והמדהימה ביותר,
הנקודה של איבוד השליטה.
|
הסיפוק העצום שבא כתוצאה מהיצירה -
האמת השלמה בדבר ה"מוזה" הקסומה -
שאם היה ניתן לדעת בדיוק כיצד להביאה - היינו עשירים
ומאושרים.
(או שמה הדברים היו הופכים לקלים להשגה - לחסרי ערך?)
|
ילדה קטנה, בעולם של כלום.
עולם של ממתקים
ופרסומות במדיות השונות.
|
ילד שבולנה, ילד טוב...
קם בבוקר, יוצא לרחוב...
מסתובב עם הכלב
מדבר עם אנשים
הוא לא מבין מה כולם מחפשים.
|
מעשנת, מעושנת,
קורעת תחת השלט הגדול-
קוראת לחופש!
|
נטביע עצבוננו באלכוהול-
הרי לנו - שלמות.
|
כמו מחפשת, עלים.
מדברת, כמו מנוסה,
|
להרגיש שקופה, בלתי נראית..
ועם זאת כל כך צבעונית ומוחצנת
|
תפתח את העיניים, לאט-
כן, זה בית הרוס-
|
ואני יושבת פה..במקום שהוא בין החיים למוות,
בין אפר לאבק... בתוך ארץ שלא נמצאת בעולם שלנו, שלא נמצאת
בשום מקום בעולם חוץ מבעולם תחתי וחסר כל צלם אנוש...
|
אם רק אמצא אותם, את כולם...
אני אלמד אותם עולם מהו...
|
הלוואי והייתי יכולה לצייר כפתרון לכל הבעיות.
הלוואי והייתי יכולה לצייר לך ציור שהיה מרגיע אותך ומסביר לך
למה אני מתנהגת ככה.
|
אני מתגעגעת למשהו שאף פעם לא היה לי.
אני מתגעגעת למשהו שאף פעם לא הצלחתי להשיג.
הכמיהה לשלמות מעוורת אותי ואוטמת לי את הלב.
|
מצחיק לכתוב בוקר טוב כשבעצם כבר יותר קרוב ללילה עכשיו
ושוב, בצורה מקרית בהחלט חדרת לתודעה שלי
|
לא מצליחה לראות את עצמי דרך העיניים שלך,
האם זה אומר הכל, האם זה אומר כלום?!
|
הטעות המפחידה, הפחד לטעות
|
הרצון העז לישון -
כתוצאה מבלבול עמוק
ומפחד אמיתי מהשינה.
|
ילדת אמצע... ילדת ביניים...
שחייה עכשיו... ורואה בעיניים...
סתם, ילדת ביניים...
|
מחבק אותי, מחבק אותך..
מקפיץ טקילה איתי, מקפיץ טקילה איתך..
|
אתה מסביר לי על הלילה בו איבדת את התמימות שלך,
והיד שלי נשמטת מן היד שלך,
אני בספק אם היא אי פעם תחזור לשם בכנות.
|
לפעמים נדמה לי שאני שונאת אותך
|
כשאני סוקרת שניה אחר שנייה במטרה להגיע למסקנה מסוימת
ומקבלת כלום, אפס אחד גדול
אוסף של אלפי שטויות חסרות משמעות
|
סוגרת עצמי בין עננים של חומר משכר, מרדים, גז צחוק.
|
מעצבן אותי שאתה לא מבין
מעצבן אותי שאתה אולי לא יודע
מעצבן אותי שאתה כל כך מבין
מעצבן אותי שאתה כל כך פוגע
|
בתוך קופסה רבויה באידיאולוגיות גבוהות מידיי אשר לא
תופסות כלום מחוץ לגבולות הבורות האנושית שלנו...
|
אני רוצה שתסתכל לי בעיניים ואני אוכל לקרוא את המחשבות שלך
את כולן.
|
העננים הללו מעייפים אותי.
הם גורמים לי למעיין סחרחורת...
מעניין למה.
|
לצעוק "שלום" בכיכר - משמעו להאמין בשלום.
לשבת בבית ולדעת שיהיה טוב, לתת לאחרים את התחושה הזאת
ואף אחד לא עושה את זה כי כולם פה פחדנים!
|
והכול בשביל לא להרוג חיות... נשמע לי אבסורד.
נמסה מהפחד לפגוע שוב... רועדת מהמחשבה להיפגע.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
כשהייתי קטנה,
לא הבנתי איך זה
יכול להיות
ששרים "אז למה
לא כל יום שבת",
ואז "כל יום
שבת". זה לא
מסתדר,
רציונלית.
הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני |
|
