|
קרן ארגמן נולדה לא מזמן וכבר מילדותה הראתה סימנים
מובהקים של תאווה למילים. כתבה שירים למגירה שבשולחן
ואחרי שפרצה את מחסום הפחד, הפכה לזונה תקשורתית,
וכתבה לכל מי ששילם לה מעט מדי. מנסה להיות שנונה,
לפעמים קצת צינית, משתדלת ללמוד כל יום משהו חדש
ומגדלת להנאתה שני ילדים ובעל.
אבא שלי מאד אהב פסנתר. הוא לא ידע לנגן, אבל בלהקשיב הוא היה
מצוין. אני לא אהבתי לנגן. האצבעות שלי כאבו פעמים בשבוע אחרי
השיעור עם המורה הנוזפת שלי. לגאטווווווו לגאטווווווווו היא
צעקה עלי ואני רציתי סטקאטו ולגמור עם השיעור כבר.
|
במקום לפקוח עיניים כמו שביקשתי, היא נשארת בלי תזוזה, ואני
מרגיש איך כל האהבה שלי עומדת לצאת משליטה. אני לא רוצה לעשות
את זה, אבל הכעס זז אצלי בתוך הגוף, הוא עובר מהראש אל הידיים,
ואני מרגיש איך אני עומד לעשות משהו רע.
|
יש אנשים שאוספים בולים או מכוניות עתיקות. היא אספה מאהבים.
לגיטימי. היו לה המון מאהבים באוסף, חלק כפולים, להחלפה. היא
אהבה את כולם, בשלב כלשהו בחייה, אבל למרות שכולם נכנסו לה
לתוך התחתונים, אף אחד לא באמת נכנס לה ללב.
|
הוא ניסה לחפש אותי בעקביות והתמדה, אמא שלי ענתה לטלפונים שלו
ואמרה לו שאני לא שם, למרות שהייתי. היא לא הרשתה לי לפגוש
אותו למרות שהתגעגעתי. היא אמרה שזו תקופה מקוללת ואני צריכה
להמשיך הלאה אבל הלב שלי, הלב הטיפש שלי, עוד היה איתו. בלי
שרציתי, בלי שהתכוונת
|
היא תמיד השאירה את האור דולק כשהלכה לישון. כמה פעמים שביקשתי
ממנה והיא כאילו לא מבינה. מבטיחה ולא מקיימת. כמו אז, כשהיא
פגשה את המאהב ההוא. היא הבטיחה לי, אמרה בפירוש שהיא לא
מתאהבת. היא נשבעה לי שהיא שולטת במצב. זו לא אהבה, זו רק
תשוקה.
|
שכבנו ביחד במיטה, בשקט, עם האור שנכנס מהחלון לחדר דרך
התריסים, מקשיבים למכוניות שעברו רחוק ומסתכלים אחד לשני
בעיניים, בלי לדבר כמעט. הוא נישק אותי ברכות, ועד עכשיו אני
יכולה להרגיש את המגע של השפתיים שלו עליי, וכמה שאהבנו ביחד,
וכמה שלא יכולנו לאהוב.
|
גרתי בכניסה ב', קומה ראשונה. מולי גר הילד הכי מתוק שהיה
בסביבה. אורן. תלתלים חומים ועיניים צוחקות. אהבתי אותו. אחרי
הלימודים היינו נפגשים. הוא היה בכיתה ב' ואני ב-א'. אמא שלי
לא הייתה בבית וגם שלו לא. אחיו הקטן תמיד ראה טלוויזיה.
ואנחנו היינו ביחד.
|
כולם הסתכלו עלינו. ילדה בת 7 עם אמא שלה. אף אחד לא היה שם עם
אמא שלו, רק אני. הרגשתי עוד יותר קטנה, עוד יותר לא שייכת.
אמא שלי נעמדה בצד והסתכלה איך אני לא משתלבת. "לא יוצרת
אינטראקציה עם קבוצת השווים," כמו שאמרה היועצת בבית הספר.
הילדים לא אמרו כלום.
|
נו אז מה אם אני בת 32 ואין לי ילדים. אין לי גם בעל, לא חבר,
אבל יש לי את רפי. ואני אוהבת את רפי כל כך. בוקר אחד אכלתי
קורנפלקס, כרגיל, בעמידה ליד השיש והייתה לי הרגשה שמישהו
מסתכל עלי.
|
היא הייתה כל כך יפה. שכבה לידי במיטה, שיערה מפוזר על הכרית
ועיניה עצומות במין שלווה כזו. והריסים, ארוכים ושחורים מקשטים
את עפעפיה כמו מחרוזת נפלאה והיא ישנה. אצבעותיי לא יכלו שלא
לגעת בה, לא רציתי להעיר אותה אז הנחתי להן לטייל עליה
בעדינות, נוגעות
|
|
|
בראשית ברא
אלוהים את השמים
והארץ. והארץ
הייתה תוהו
ובוהו.
ומה עכשיו? |
|
