|
קרני חושך, נולדה בתשיעי לספטמבר, 1986. עכשיו ענת
תעבור לדיבור בגוף ראשון (היא מרגישה יותר חופשיה
כשהיא בתוך האני שלה..).
אז ככה, במשפט אחת אני מקווה שהיצירות שלי יגרמו לכם
לאושר ולסיפוק רגשי ובעצם יאפשרו לכם לגעת בעצמכם.
נעה בין מערבולות העקרונות הצודקים
לבין מערבולות הרצון הבלתי מובן.
יושבת בעמק, מימין הר הרכוש
ומשמאל הר הצדק
|
פיסת שמיים, המרוחה לה
בין הקירות
כגוש פלסטלינה הנאחז
בצורתו האקראית
בילד שפיסל אותו.
|
היא מנסה
להצית אש בערה
להצית את העולם ברגשותיה
|
מפזרת את
אימרותייך כציוצים פיוטיים
המזמרים בלבב
האנשים.
|
איפה אתלה את האושר?
על מתלה האהבה? מתלה השירה?
מתלה הפילוסופיה? מתלה המשפחה?
|
זרעים שנובטים עפים
במרחבי גופי,
כאסטרואידים חסרי מטרה
ביקום חושני.
|
הים התאדה לשמיים
השמיים נזל לים
והקו המפריד נשאר
יתום.
|
הגיעה לקצה המגדל האינסופי
כנערה בודדה,
הזועקת מנשמתה את תפילות
הילדות המרוחקת באינסוף שנים
מעמדתה הנוכחית.
|
בעולם שלי כוח המשיכה פועל לשמים- טבעו של האדם לעוף,
בעולם שלי לאינסוף יש גבולות, הגבול הוא ביתי....
|
אנחנו אוהבים
רגעים,
לפעמים הם צבעוניים
ולפעמים דהויים.
|
ניצוץ שנושב בנשופותיו מתחת
לכנפי נשמתי.
ניצוץ שדוחף את תשוקותיי העזות ביותר לאהבה
כגל שדוחף את הים
לסערה.
|
פורצים את דלת האוניה
כמעפילים הבאים לחפש...
|
אוכלת,
לא מרגישה את
הטעם.
שומעת,
לא מבינה את
המשמעות.
|
היה משהו פגום בעמידה של
האנשים האלה.
עומדים בשורות ושרים על תקווה
וארץ ציון.
|
עולם של קיום,
עולם של רגש
|
דם זורם בגבעולי
גופי,
חמצן מרצרץ בין נימי
עורי, בדרך
אל הצוף.
|
הכוכבים ביצבצו,
והירח אט אט יצא ממאורתו.
|
למה הגשם יורד?
שאל הבן.
האם ענתה-
כי אלוהים בוכה.
|
אולי גם השמים רוצים לגעת באדמה.
אולי השמים שולחים את אור השמש ביום ואור הכוכבים בלילה,
|
אומרים שלבן מסמל טוהר
אומרים שמוות מסמל קץ
|
מתחבאת מאחורי מראות
אטומות
|
אני מסתכלת בשמיים ורואה
אינסוף
כוכבים.
|
ותקצור את המוות משדה השאול,
ויאמר- הללויה!
אין עוד מוות בעולם.
|
ספל תה מרנינת צבעים מעלה
את אדי הטעם שטבולים
בתוכה.
|
ואני מחכה
מחכה לראות את אלוהים
תכננתי שיבוא,
אך לא
לא הגיע, וגם הבערה המגואלת
נשארה ללא גאולה
|
פיגוע במוח.
נים התפוצץ כשהדם
ניסה לעבור את מעבר
החצייה בדרכו לקנות
חלב, לאמא לב, ששוכבת
חולה
במיטה.
|
רודפת אחרי זנב החתול,
החתול שרץ אחרי העכבר,
העכבר שרץ אחרי הגבינה שמצאה
את רגליה בנשמתה המחוררת..
|
לפעמים נמאס
לפעמים אתה נמס
השעון הולך אחורה
כי אתה לא הולך קדימה
|
שלג נערם על
האדמה
העירומה
|
יהלומים צהובים מרחפים
מהעצים, שטים במורד האוויר
המגלגל אל המדרכה
|
השמים הכחולים עוברים מעל
ראשינו הצבעונים.
נחיה ונמות.
|
אותה שניה היא הנצח
בו אנחנו שוחים.
|
משייפת חזק חזק את מראות
מוחי,
|
לעצום עינים שוב- זהו רצוני
לישון שוב- זוהי מטרתי
לחלום שוב- זוהי תפילתי
|
|
|
אני אחד מחמשת
השחקנים הכי
טובים בעולם,
אולי אפילו בטופ
טן של
הכדורגלנים.
מתוך "1001
משפטים שאלון
מזרחי עוד לא
אמר, אבל סביר
שיאמר אותם
מתישהו" |
|
