|
היא שונאת את אלוהים.
האמת היא שהיא בכלל לא מאמינה בו.
הוא אכזב אותה יותר מדי פעמים, ושום דבר שיגידו לה
לא יחזיר אליה את האמונה בו.
היא כאבה הרבה פעמים. יותר מדי אם תשאלו אותי.
היא מאוד אוהבת לאהוב, וכל כך לא סובלת צביעות,
ובמיוחד צביעות שטבועה במתיקות מזוייפת.
היא כותבת את מה שהיא מרגישה.
לא מנסה להיות סופרת/משוררת דגולה,
רק אחת רגילה, לא בולטת מהאחרים שכותבת את הרגשות
שלה. היא לא באמת מאמינה שזה מעניין מישהו,
כשהיא רואה שלמישהו אכפת היא מתמלאת בשמחה.
היא מתאכזבת לקרוא תגובות של "זה לא מקורי" ושות',
ומאמינה שמי שאומר את זה לא הבין, שכוונתה מעולם לא
היתה להיות מקורית, אלא לכתוב מה שיש לה על הלב.
דבר שמאוד משמח אותה הוא מוסיקה. היא אוהבת לשמוע
הרבה סוגים שונים של מוסיקה, החל מבריטני ספירס
ווסטלייף, ועד היהודים.
הספר שהיא הכי אוהבת זה "מישהו לרוץ איתו" של דיוייד
גרוסמן, וממליצה עליו מכל הלב.
היא מכורה למסטיק אורביט כחול, ברד-קפה ופיצה.
היוצרת שהיא הכי מעריכה בעולם היא כמובן אורנית שטרן
המקסימה, והיא מאוד מודה לגיא שטיינברג, לי צנג וגל
לוי על התגובות המקסימות (:
היצירות שהיא הכי אוהבת מיצירותיה שלה הן:
"שמנה", "מסכה", "הדמעות", "הוא", "בדידות", "דת
חדשה" ו"פרידה".
מאוד מקווה שתהנו לקרוא את היצירות שלי...
(אמממ... כלומר שלה!)
תנו לה לסיים בפזמון של שיר של ווסטלייף שהיא מאוד
אוהבת ומאמינה בו:
Try again, never stop believeing
Try again, dont give up on your love.
Stumble and fall, its the heart of it all,
But when you fall down- JUST TRY AGAIN.
ובנימה אופטימית זו, היא תסיים כאן את ה"אינפו"
הפיצפי שלה, ותאמר שהיא אוהבת את כולכם, למרות שהיא
לא מכירה אתכם (:
קארין.
הפסקתי לכתוב מזמן, ואני לא מאמינה שאמשיך לכתוב.
תודה לכולם על התגובות החיוביות והשליליות...
"יש לך 3 הודעות חדשות. התקבלה ב 11:37 מאת 6419396-03.
' יעל, זו אני, סיגל. אני... אני צריכה להיפגש איתך. זה חשוב.
תתקשרי אלי.'
הודעה שניה. התקבלה ב 12:22 מאת 6419396-03.
' יעל את לא יכולה להתכחש למה שקרה. אני צריכה לדבר איתך!
אני רוצה אותך יעל... ואנ
|
אז בפעם הבאה שאתן רואות מישהי על שער העיתון, שמתה מהסיבה
היחידה שרצתה לספק את החברה, ולהרגיש רק לפעם אחת אהובה
ומקובלת, תחשבו רגע אם אתן מוכנות לסכן את חייכן בשביל קצת
תשומת לב. במחשבה לאחור אני לא מבינה איך יכולתי להיות כל כך
מטומטמת. הלוואי, הלוואי שיכו
|
רק רציתי שתדע שתמיד אוהב אותך,
גם אם אתה מעולם לא אהבת אותי.
|
אני רוצה להשתכר...
להטביע את הדיכאון,
בליטרים של אלכוהול...
לדפוק את הראש...
|
הדמעות מעולם לא היו כל כך כבדות.
|
יש לי כל כך הרבה אהבה לתת!
ואין מי שיקח?
חבל, חבל לי שאותו הבחור, איבד את דרכו.
|
אני מקווה ששם, מתחת לאדמה,
תמצא מנוחת עד.
|
הם התחננו במלוא יופיים שאתן להם לחיות...
ואני, הרגתי אותם.
|
זהו
מאסתי בחיי
אני נופלת אל תוך התהום האפלה
|
האהבה כבר נעלמה,
השנאה משתלטת.
משהו מוזר קורה כאן היום.
מתי כבר אתעורר מהחלום?
|
כל חיי יחלתי למות,
ובמותי, ציוויתי את החיים.
|
אז עזבתי.
כי התאהבתי בדמות... ולא בבנאדם.
|
שיר של סוף...
לקוח מהחיים האמיתיים...
לצערי.
|
מי ייתן וכל אחד ימצא את האושר עם אחר,
כפי שמצאנו את אושרנו יחד.
|
שוקעת בים של כאב
מנסה לקרוא למושיע
אף אחד לא שומע
לאף אחד לא אכפת
|
אולי מבחוץ היא נראתה שלווה, אבל הוא ידע שמבפנים היא כל כך
שרוטה, שעוד שריטה אחת היא תתמוטט לגמרי. היא לא תוכל לעמוד
בזה.
|
עכשיו היא הגיעה. היא שמה לב שהוא חיכה לה, והתנצלה קלות.
הוא עמד שם מולה, כולו לבוש שחור, רוכב על סוס לבן.
הוא עטה מסכה שחורה על עיניו, דבר שתמיד גירה אותה, ומשך אותה
אליו יותר ויותר.
|
הקמתי דת חדשה. דת שאני מאמינה בה.
הדת שלי.
|
כל האנשים המזוקנים הללו, מבני ברק, עם הבגדים החמים והשחורים
והמבט הרציני, אומרים כמה שהוא מקסים וסלחן. ואוהב. כמה שהוא
שומר על כולם, ותמיד רוצה שיהיה לנו טוב. אז למה הוא מטריד
אותי ככה?
|
בצעדים כבדים אני מתנדנדת לעבר המיטה הגדולה והקרה.
נשכבת עליה, ונוטלת את הבקבוק ביד.
כדור אחר כדור, כבר הפסקתי לספור כמה, ואני מתחילה להרגיש
מעולפת.
|
נכון שלא נהפכתי למיליונר.... אבל מי יודע? אולי פעם הבאה אני
אמצא מטבע של שקל, ואוכל לעשות לי עץ חדש.
אמא תמיד אומרת שכסף לא גדל על עצים... אוח, כמה שהיא טועה!
|
|
|
לפעמים הגשרים
שאנו שורפים
מאירים לנו את
הדרך |
|
