|
אנשים נעשים מכונות מלחמה
דם חף מפשע נשפך
|
עיניים רדומות מעל הקבר,
ידיים שהחזיקו בעבר רובים, מניחות פרחים
ירוק בכל עבר, דמעות מלוחות,
מה מר הטעם אח שלי, כשכואבים מרחוק
|
אדון ללא פנים עוטה מסכה, יורה חצי מילים אפופי עשן אל תוך
מוחם של מליוני מאמינים
|
קולה של אנקה בוכה באוזניי
"My heart is so sad"
היא לוחשת למחשבותיי ואני רק יושבת ומזדהה
|
אני כותבת לך מכתבים זר
משתחררת מכאבי
מתפרקת מבדידותי
תקרא בין השורות, אולי תראה אותי
|
כל החיים לפני, פוסעת בין דפי העבר, בין נגינת הצ'לו האיטית
שלו, מרגיש כאילו התווים הכבדים שוקעים באוויר וראשו של הנגן
נח על פני הסולמות
|
האובדן הוא רק צבע בתוך האור
והאפלה היא זו שנשארת כאשר השמש נבלעת אל תוך הים
חותכת בבשר החי,
כבר לא מודעת לחורים שהשארת
|
רוז כואבת, ידיה קרות
עד כמה אפשר להמשיך לחכות
מתי שיבוא הוא, עם קצת נחמה
אש ניצתת עם רדת חמה
|
|
|
רבים שואלים
אותי, ושוכחים
להחזיר בזמן!
אפרוח ורוד,
נכס לאומי. |
|
