|
כשמתחבקים מרגישים את החום
מבעד לבגדים מרגישים כל מקום
מרגישים כל כך ביחד, מרגישים כמו אחד
בחיבוק אתה יודע שאתה אינך לבד
כל רטט, כל תנודה, כל לחיצה, כל דבר
מעבירים את מה שאינך יכול לומר
-יורם טהרלב-
יש מחקר שאומר שבן אדם צריך לפחות 3 חיבוקים ביום
כדי להתפתח.
5 חיבוקים ביום כדי לצאת מדיכאונות
ו- 8 חיבוקים ביום כדי להיות מאושר.
אני לא יודעת אם המחקר הזה נכון או אבל... מה אכפת
לנו לנסות???
הכל היה כתמול שלשום, והנה עוד רגע הוא ידפוק בדלת יחייך את
החיוך המושלם שכובש לבבות ייגש להתקלח וישקע בתנומה.
אבל לא...
|
בוקר בהיר, הציפורים מצייצות ואין ענן בשמיים אבל מסתבר שבחזה
יש ענן קטנטן אבל ענק...
(הסיפור נכתב לפני שנה על סרטן השד כסיפור מופרך למדי... אבל
מתברר שמישהו שם למעלה דאג לקרוא אותנו ולצערי גם להגשים
אותו.... תקראו, תגיבו...)
|
היא פה, מולי, כל כך רוצה להכיר, לגעת, לדעת.
מפחד מהדחייה, מפחד מהידיעה.
תמיד אומרים שהמשך חוסר הידיעה הוא המשך התקווה לחיות, אבל
חוסר הידיעה הזה משגע אותי, היא מסתובבת עם כולם, מחויכת,
שולחת רמזים, נוגעת לא נוגעת.
|
לפולין עוד לא נסעתי אבל בדכאו וטרזינשטט הייתי,
אם שם זה נראה ככה, מה כבר יכול להיות גרוע יותר???
|
כמו קערה שבורה, כך גם הנפש
התנפצה למיליון חתיכות קטנטנות
הכאב, האובדן - נראים כמו ליל אמש
אך בעצם עברו כבר עשרות שבועות
|
אני ואתה היינו צעירים
צעירים שרק את דרכם מתחילים
נשיקה ראשונה וגם אהבה
אהבת נעורים טהורה ותמימה.
|
הוא סגר את הדלת ויצא
הוא נקרא למלחה להגן על המדינה
תקיפה ממערב - מארב לאויבים
|
עברו שנתיים מאז שהוא הלך, שנתיים מאז שנתתי למישהו להיכנס לי
ללב... אז איך זה שמכל האנשים בעולם אתה הצלחת?
|
לפעמים בלילה, אתה חוזר אליי
|
משתעממת... חיה לי מיום ליום, אך חיי אינם מתפזרים ברוח.
הם מקובעים פה, בארץ זו- זה השעמום גדול ולשנות אין כבר כוח.
|
קחו סיטואציה, הכי פשוטה שבעולם.... זוג תמים... ועכשיו,
תסתכלו על הסיטואציה הזו מ-2 נקודות מבט, שלה (עם כל הכבוד..
עדיין ladies first) שלו ושל אדם מהצד.. תראו מה יוצא
|
|
|
למה התבנית שבה
כותבים את
הסלוגנים צרה
כזו? לא מקובל
עליי.
הצפונית במחאה. |
|
