|
א: שלום.
ב: לא במחוזותינו.
א: אני מבינה שאתה נשארת עם אותם אידיאלים
ב: זה את אמרת
|
הרחוב היה ריק לחלוטין. כך לפחות חשבתי, עד שראיתי בפינה של
הרחוב אורח בלתי צפוי. בטח שלא מוזמן. הוא חייך אלי חיוך
מרושע, ואני קמצתי את אגרופי מעצבים. שהתקרבתי אליו עוד יותר,
הבנתי שזה אמיתי.
|
למראית עין, שלומי מזור לא היה אדם מבוגר. שלושים, שלושים וחמש
גג. ובכל זאת, כבר הגיע לגיל שבו השיניים מתחילות להטריד את
מנוחתו.
|
הבוס הטרי כחכח בגרונו והתכונן לפתוח בכמה מילים בעת שיתר
החוגגים, כתבים מנוסים ובכירים, ישבו מולו עם כוסיות מלאות
בשמפניה, מונפות אל האוויר. "לחיים!", צעק אחד מהם, וכולם לגמו
מהשמפניה.
"שי", רטן הבוס הטרי, "אמרתי לך כבר. פה, אני הבוס. אני אומר,
אני מכריז,
|
הקיץ החם של 2008 היה בשיאו. חודש אוגוסט, שגם ככה לא מלווה
בדרך כלל במטרי גשם וברד, היה החודש החם ביותר שישראל ידעה
מעודה. התחממות כדור הארץ, תופעה שהאדם מטפח זה שנים רבות,
מתחילה לתת את אותותיה.
|
זה סיפור עצוב נורא,
על מנורה שכל הזמן היה לה רע.
הייתה נמצאת על הארון,
בחדר שאחרי המסדרון.
|
|
|
אנחנו עכברי
המעבדה של
אלוהים |
|
