|
נולדה גדלה ובגרה (לפחות כרונולוגית) ועכשיו מנסה
לכתוב
היה לו ריח נעים של סבון. כאילו עכשיו יצא מהמקלחת. אני דווקא
הרחתי יותר כמו מי שכרגע סיימה ריצת מרתון. לא בגלל האצנות
המצטיינת שלי, כמו בגלל הלחות התל אביבית הבלתי נסבלת.
התכווצתי בתקווה שגם הנקבוביות שלי יתכווצו איתי. שתקנו ככה
כמה זמן.
|
חמש שנים אח"כ, כשאמא החליטה, שאני כבר ילדה גדולה, ביקרתי
לראשונה בבית הקברות. שורות אינסופיות של מצבות שיש לבנות,
שנראו כמו מבוך אימים. היה יום חורף חמים ואני קטפתי זר של
סביונים במיוחד לסבא והנחתי בזהירות על מצבת השיש, שאמא ניקתה
היטב.
|
הוא שתק, ואני דמיינתי לי בינתיים את הגלגלים נעים לאיטם
בראשו, מגירות נשלפות ונסגרות בטריקה. דפים מתעופפים ותשדורות
טלפתיות שלו, המנסות לשווא להידפק על ראשי ולהבין מה לעזאזל
אני רוצה. התאמצתי חזק חזק, שלא לשחרר אף מחשבה החוצה. אפילו
לא בדל. שיתאמץ קצת.
|
אבני המדרכה אילמות,
אולי מצער.
רבי קומות סוגרים
על שמי עננות סמיכה
ודמעות אפורות זולגות ממרפסות העיר הלבנה
אל האספלט הדהוי
ואת בוכה
|
|
|
כשאתם אומרים
פעם ביום...
למה אתם
מתכוונים?!
אמא אדמה, לא
מבינה את עניין
הטבלה? |
|
