|
בחורף הסגרירי של 88' לפנות בוקר הגיחה יצורה נוספת,
לעולם שלא חסר לו מוזרים. וכאן, בדף נידח זה מתאספות
המחשבות.
דווקא אז, בחודש החם של השנה, הם נפגשו. היא לבשה מכנס זרוק
וחולצה גזורה והוא בשורט קייצי בצבע חאקי וגופייה צמודה. היא
ישבה על המדרכה, חיכתה לאוטובוס הבא והוא היה עם שקית מהמכולת
בדרך הביתה.
|
היא כבר לא הילדה על הנדנדה, עכשיו היא פשוט מטיילת בין העצים
בחורפים.
|
השעון מראה חצות, ואני מראה חולשה
מאוימת מהצללים, לכודה, שוב אשליה
מכחישה, אולי נמנעת מהמציאות החדשה
מטורפת או נזהרת, שוב אבדתי אותך
|
החתכים על ידיה חסויים
תחת הכפפות השחורות הנצחיות.
הסימנים המוזרים על החזה מכונים
רק סימנים מהגדנ"ע.
|
שברי מחשבות צצים בדממה,
שברי מחשבות מזכירים תקופה.
שברים שברים הופכים למשפטים,
חסרי הגיון וחסרי צורה
|
אז בא וקח אותי, בלי מילים מיותרות
תעשה את הצעד הזה ששנינו כה מחכים לו
|
לבשה שמלה לבנה
והשאירה את דלת פתוחה.
הכינה את הכדורים
ורוקנה לתוך האסלה.
|
ורק אני אעשה כל שעולה על רוחי,
לא תוכל להוציא הגה,
אני לא חושבת שתרצה בכל מקרה
רק אני אהיה בשליטה
|
|
|
השמים הם
הגבול...
אבל לפעמים יש
גם תקרה |
|
