|
משורר ומחזאי.
שיפוליך המושלגים
תאוות בשר צרוב עיניים
פני מלכות על מטבע
עובר לשוכר
|
לך דיונות החול
לך מדבר
לי רק עפר ואפר
לא אלכלך בהם פסיעות
|
אני מכיר משוררת מתה
כמו פרח יבש
הסתגרה בתוך מחברת
|
אל תדאיג קמטים על פניך
דאגות יסדקו את פני השיש שלך
אינך יודע? מצבתך כבר עומדת
המוות אורב לך, מאוהב
|
במקרה של שקט פתאומי
איזה מן רשרוש פנימי
אסור להיבהל
רק ללטף חזק את חיית המחמד
להירגע מיד
עוד לא מדובר בשלום עולמי
|
ילדים בניגוד לטבע
בדקירת סכין הם שותתים
משהו נוזלי
בניגוד לדם;
ילדים בניגוד מושלם
|
ילד חייזר
חבוש צנצנת זכוכית
ובה שוחה דג זהב
|
המקיץ מן החלום מה נותר לו?
חול בידיו
והחול הוא רסיסי הדברים כולם
|
לכוד בתוך החלום
והאוויר אוזל
כשהטבע בא ועושה אתך אהבה
כאילו לזרוע בך את הספק
|
השפה העברית /
שוכנת בתחתונים / כמו תותב //
כתובה כולה על רצועת בד /
הנכרכת בכוח סביב חזי //
מסתירה את נשיותי / בגוף זכר
|
התקין מראות תחת עפעפיו
ובכל מצמוץ היה נגלה לעצמו
בארובות עיניו
והמראות היו חותכים בו בסכין קפיצית
|
משורר בחדרו קודח
ולא ספר שיריו לו להחזיק בידיו
ולא מוקף הוא בניו ונכדיו
לבדו שוכב הוא
בין מילותיו
|
אל תאמר דבר
תן דרור לשתיקה;
רק אחוז חזק בזיכרונות
מן הצד שלך
|
יש מקום בטבע לאמונה שתתגנב אל לב האבנים;
יש מקום להרי געש צבעוניים
שמתפרצים באין רואים
|
אלוהים שוכן בחלוקי הנחל
נחקק בפינות האבנים
אלוהים מוטל כקוביות מזל
צובע משמעויות
נותן בהם סימנים
|
אהבנו פעם נערה בחלון
הייתה שמה עצמה לראווה
עולה מתוך השתקפות הרחוב
כלואה בתוך מחשוף שמלתה
|
בכמיהתי אליך
היקום המוכר מצטמצם
לכדי גוף סגולי;
תהומות שחורים
נפערים בין אטומים,
אלקטרונים נעים אט אט במסילותיהם
|
בבתוליות הגוף הזה
להתרסק אל הסלעים
לשלוח יד בנפשך
לרחוץ לרצוח
להיטהר בך
|
כל משורר אורג למותו
כל משורר בעמקי נפשו רוצה ב
מוות פתאומי
מוות חד פעמי
בטרם עט
|
לא אקום היום מן המיטה;
משותק
מרוב יופי שאין בו ברירה
אני מהרהר בתפוח הראשון
שכל כך! ואפילו שתולעת
היה אז משהו
שלא ניתן בשירה
|
אתה מורח דבש בשולי הדף
למשוך את אותיות הנמלים
נחבא
בין הלחם לחמאה
במרווחים בין המילים
|
נדרוך לרובה עוד כדור נפטלין
אתה תהיה עובר
ואני צנצנת פורמלין
|
לעת ערב הרוח מת
ציפורים רועדות בינות לאותיות.
מחצית חייהן אינן שרות
|
בין ירוקת עשבים שוטים על גדת נחל
אדלג על רגלי עז, בפי חליל
בו אחלל תומתם של נערים צעירים
|
התכוונתי לכתוב ש
גבעולים מגביהים
יינם
וגם פיקחו טל עפעפיים
רציתי צוף נשפך
|
לאבנר של הזיעה
שיש בו משהו כמו נמר,
משהו נוצץ בעיניים
משהו חושף שיניים
|
עצים בשלכת מקפלים בין עליהם
סודות עירומים
אפשר לקרוא בין שורות ענפיהם
על דבר נורא שקרה בעבר
|
יש חוכמה עצורה בכל תא מתאינו
יש קדושה הנרשמת בשפת הגוף
צפונה בכתב סתרים
בצמרמורת העור החשוף
|
מלחמה היא עניין לילדים גדולים
לא לכל אחד;
זה כבוד גדול להיות קטוע יד
זהו עונג מיוחד
השמור רק לילדינו הטובים ביותר
|
"כיצד יכול אתה להשוות ביננו? אתה אינך כבול לחוקי התיאטרון,
ואילו אני - כל קיומי הוא שקר! חיי מתחילים ומסתיימים על הבמה.
האם חשבת אי פעם על משרתים כמותי, שכל יעודנו לעלות על הבמה
כדי לומר משפט אחד? משפט חסר פועל, בן שתי מילים, מנפלאות
התחביר המקוצר. תמיד ח
|
התכוונתי לכתוב ש
גבעולים מגביהים
יינם
וגם פיקחו טל עפעפיים
רציתי צוף נשפך
|
אל תפחד
אלו רק עיניך שנעצמו
בחוץ עוד זורחת שמש
דרך שבר ענן
אני יודע,
זה חור שחור -
צידו האפל
של ירח ריק מאור
|
אל הארכיון האישי (74 יצירות מאורכבות)
|
|
"סטגדיש!"
(המתופף של
במה)
מוגש בחסות
בוליביה ושות'.
(יצא חרוז) |
|
