|
יש נושא אחד שמעסיק אותה כבר יותר מידי זמן, ורק הוא
מטריד אותה מספיק, בכדי שיגרום לה לכתוב.
ילידת 1989.
אמילי היתה בחורה חייכנית וצעירה. היא הייתה קצת שמנמונת והיה
לה עור שזוף ותלתלים ארוכים וקופצניים, קופצניים ממש כמוה. אבל
הייתה בה מידה של רצינות כשהיה צריך, וגם אפשר היה לסמוך עליה.
מאז שנולדה אני שומרת אצלה סודות.
|
לשאוף אויר צח ונקי,
ספוג בריחם של עלים ירוקים רעננים
|
מבלי ששמת לב רגליך כבר דוהרות אחריה, עינך תרות אחריה וראשך
מסתחרר אחריה. את מזנקת עליה ללכוד אותה, להרגיש אותה, לחבק
אותה.
|
והלכתי כבתוך חלום, בקלות דעת. לא ציפיתי שהשביל יימשך הרבה,
ולא רציתי שיכאב לי כאשר אמעד. אבל השביל נמשך כלפי מעלה,
ודילגתי בקלילות תחילה מעל המכשולים. ועם העלייה הטיפוס נעשה
קשה יותר, והמאמץ שהשקעתי בטיפוס הכביד על נשימותיי ועל קלות
דעתי.
|
הרגשתי כבובת חרסינה הנשברת מבפנים, אך עקשנותה מחזיקה את
הרסיסים יחדיו. עד שלבסוף התפוגג השביל שתחת רגליי והנחתי
לעצמי להיות מוטחת בעוצמה בקרקעית.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אמש הפלצתי כנגד
המאוורר.
היה כיף.
(המשפט הראשון
בספרו של אפרוח
ורוד, כפי
שהופיע במוסף
"11 פתיחות",
יום הכיפורים
2002) |
|
