|
 86940445
הייתי מאחרון לוחמי הרוח. בוודאי נתקלתם בכמה במהלך חייכם,
אולם התייחסתם אליהם כאל שוטי הכפר או מנותקי המציאות. כמו דון
קיחוטה שנלחם הטחנות הרוח היינו, מנסים לשנות גזירה שנקבעה
ממזמן. הקרבנו את חיינו ללא היסוס למען נפשותיכם שלא רצו עזרה.
|
הוא שוב הגיח, מתוך ערפל חיי. הנמר האפור שקורא לי אליו, לחבור
אל חברבורותיו ולהיות עמו לעד. אך עוד לא אמרתי נואש ואני עוד
כאן מנסה לספר את סיפורי וללמד קצת את הבאים בתור, כי הרי מהו
העתיד אם לא בבואה מתמשכת של ההווה ופיקציה בדמיוננו.
|
הוא כל היום ממלמל לעצמו גיבובים ושטויות על זה שהוא אלוהים
ומה הוא עושה פה בכלל. נשמע די טיפשי שאלוהים יהיה בגיהנום,
אבל יכול להיות שאחרי שאתה חי כל כך הרבה זמן כמו שאלוהים חי,
אתה בטח עשית מלא טעויות, הרי בכל זאת הוא גם רק בנאדם
|
במקום בו מתחיל הטירוף, שם נגמר השיגעון. טירוף הוא תיאטרלי,
בעל קסם מושך אתה מבין. אל לו למטורף להזרק לתוך המציאות ולחפש
את עצמו, הוא צריך להריח את אשר שאר האנושות רואה. הוא צריך
לזרוק שורות שייקספריות באוויר, להפוך את החיים להצגה אחת
גדולה בה הוא השחקן
|
הירח מת אתמול בלילה. מישהו ירה בו והוא דימם למוות. עדיין
מחפשים מי אבל זה כבר לא כל כך משנה, כי הירח כבר מת. ההלוויה
תיערך מחר בארבע, מצפים להמון אנשים. אחר כך כולם יתאספו ליד
ביתו ויתאבלו עליו ביחד.
|
היא שוכבת על הגב עכשיו בחדר שלי, ישנה שנת ישרים. כמה פסטורלי
המציאות יכולה להיות. שרשיר קליעים מונח על הריצפה, הנשק בפינת
החדר זרוק ו"הקייטנה של קנלר" לידה, עדיין באותו עמוד שבו
הפסיקה לקרוא. הרדמתי אותה בעזרת סיפור- "הטיגריס שאהב לאכול
מילים" כמה אירוני
|
אני יושב לבד עכשיו. בגינה נטושה ורגועה. הרוח היא יחידה
שהזדמנה לכאן חוץ ממני והתיישבה היא מולי בספסל השני. העצים
שקטים והספסלים בלאט מספרים על ימים אחרים. לוחשים, כמנסים
לספר על מיליוני מעשיות שהתרחשו כאן ומיליוני רגעים שעברו פה
על אנשים שהיו. חיים שנבנו,
|
"מה זאת אומרת אוהב אותך יותר מדי? מה השתגעת?"
"לא , פשוט אתה חונק ואי אפשר לנשום ואני לא רוצה לפגוע בך כי
אכפת לי יותר מדי ממך"
"את והיותר מדים שלך פעם אחת תקלטי שזה ככה, וככה זה טוב, וטוב
זה מותר, הבנת, טוב זה מותר, גם לך"
"אל תגיד לי מה אני צריכה, אנ
|
לא כולם ידעו זאת, ואף ייתכן שהדבר חמק מעיניהם של כולם, אבל
הילד האבוד היה פילוסוף גדול. לא כל כך משום חוכמתו כי רבה
היא, לא ולא, אלא משום נקודת מבטו הרואה את העולם והמשקיפה
אליה בעיניים תמימות אשר רואות את העולם כמו שהוא, ללא דעה
מוקדמת או ניתוחים מיותרים
|
וכך ממשיך המשחק
ואין אחד שנשאר לו בצד
כי החיים כל הזמן בנו מהתלים
נעים שמאלה ימינה ולפנים
אנו רודפים אחריהם שלא יברחו
והם במנוסתם ממשיכים
אז עצרתי לרגע לנוח
(קובץ שירים)
|
בנגיעה קלה כמו רוח נעימה
במגע סתמי חיכוך עולמות
הלב בעננים מחפש תשובות
צמרמורת בגוף אז עוברת
ואת לידי חולפת
(קובץ שירים)
|
ציפור בודדה עפה כעת בשמי חיי
מנסה לפלס דרכה בסבך האנושות,
מנסה עד תשו כוחותיה,
מנסה עד אין קץ
|
ההופעה הגדולה נגמרה והחיים ממשיכים
יצאנו מההצגה ועטינו את המסכות על הפנים
מתחבאים מהעולם והמציאות
ונפשי שלי כעת בתהליכי גאות
אז הורדתי את הוילון וסיימתי את ההצגה
(קובץ שירים)
|
אני נוסע במכונית בליל הקיץ החם, המזגן מלטף אותי וברדיו מתנגן
לו שיר רגוע של דיוויד בואי כמדומני. אני מרגיש שלווה ורוגע.
כבר הרבה זמן שהמים סוערים בי מבפנים ואני אפילו לא יודע למה,
אבל היום, ממש ברגע זה אני שליו ונינוח ושלם.
חוזר למקומות נשכחים שלא נגעתי
|
|
|
"קחי, תטיסי
את."
11.09.01
08:00 בבוקר
מטוס מספר 1. |
|
