|
נולדה ב16 באוקטובר 1987.
מתגוררת בעיר קטנה בצפון ארצנו. לומדת בארה"ב
ומתגעגעת. כותבת, מציירת, מצלמת, חולמת, חושבת...
ואוהבת לכתוב על עצמה בגוף שלישי.
היא עצמה את עיניה והתמסרה לכאב, זמן רב עבר עד שלמדה כיצד
לנהוג בו. תחילה נלחמה, אחר כך ניסתה להתעלם... שום דבר לא עזר
מלבד אותה התמסרות עיוורת.
כעת שגופה נעלם כמעט, ורק רעמת שיער שחור הסתירה את העצמות
המאיימות לפרוץ מבעד לעור, לא הייתה לה ברירה אחרת, ושמ
|
חרוט חרוזים על הקירות האפורים,
קלף את שכבות הצבע.
|
A gentle move hovers up my back quietly.
Butterfly's wing gently titillates. Silence.
My flesh wraps around its own mass in a shiver,
My skin feels the rhythm, the heartbeats, inside.
|
בשיניך אתה תובע ממנה אנחה,
בעיניך נותן קצב לרחשי ליבה הקט,
|
הרוח הקלילה שלא תפריע את שיערך.
|
אפילו הציפורים שותקות, כאילו יודעות.
רק החיטה לא מוצאת מנוח,
אבל גם היא,
לא נכנעת להפצרות משב הרוח,
ורק לוחשת
|
אני רוצה שתכאיב לי
במגע החלטי וביד אמיצה
|
מבין מכאוביי הכחולים
אני אגלה
אני אספר
עיניי עוד תבטנה הרחק
דרך השחור הנוזל
דרך האדום היבש
|
בעולם הזה
בו אנו נופלים,
נחבטים חזק בקרקע
וממשיכים להתגלגל בעוצמת המכה,
|
אתמול ישבנו על קצה המיטה שלו וניהלנו שיחה קולחת.
נראה שכל תא בגופי שאי פעם פלט איזו מילה או שתיים לרעהו, תרם
את חלקו לרשימת העקיצות השובבות שנזרקו מכל עבר.
בהפסקות בין הגיחוכים נשלחה איזו יד מהססת אל מחוזות חדשים,
מגששת דרכה אל מקומות בהן לא ביקרה אי פע
|
על המושב האפור של האוטובוס הביתה אנחנו עושות סרט.
|
אני לבד.
לפעמים קר, לפעמים השמש מציצה ואני קודחת, אבל עוברת הכל.
סביבי עוברים אנשים רבים, עם רובם אני לא מדברת, רק מביטה, והם
ממשיכים לצעוד.
|
|
|
תגידו, מה זאת
הסדנה הזאת שכל
פעם מדברים עליה
ברשימה בצד
ימין?
אפרוח ורוד
שמתעצל להקליק
על הלינק |
|
