|
כשלא מבינים אותך זה צריך להיות נפלא.
אתה גאון שמתהלך חופשי, סגור בתוך בדידות מזהרת
שרק אתה מכיר אותה
וגם יש לך תירוץ לכל מיני עצבונות ודכאונות
משובחים,
בלי לתת דין וחשבון לאיש
שכן- הם ממילא לא מבינים...
-יונתן גפן-
" אני יודע שהיא שלך, אבל תמיד, תמיד רציתי אותה, ואיך אפשר
שלא?
פחדתי להודות בזה, אפילו בפני עצמי אבל עכשיו..."
|
תמיד היתה לה חיבה לאנשים עם כאב נראה לעין. כאילו הכאב שהם
סוחבים איתם הפך אותם קרובים יותר, המסע הכבד מושך אותם קרוב
לאדמה, קרוב לשורשים.
|
השחור הופך אט אט לאפור לבנבן, החדר מתחיל להתבהר. עיניה כבר
יכולות להבחין שוב בחפצים על שולחן הכתיבה שלה, בארון וגם בחפץ
החדש הניצב שם ליד מיטתה, כל-כך קרוב, כמעט אנושי...
|
ואני כבר בטוח שזהו! זה הגיע! היא באמת עוזבת אותו ואני אעזור
לה! אני כבר שם על עצמי את הגלימה האדומה הבלתי נראת של
סופר-מן ומתכנן בדיוק איך אציל אותה ממנו ומעצמה...
|
האם גם הוא מרגיש משהו? הוא מרגיש! אני יודעת שכן, המבט הזה,
טון דיבורו... האם גם הוא מייחל בסתר למוות אחד, שיחבר אותנו
יחד? לא! כולו טוב, לעולם לא יחשוב מחשבות כאלה, לעולם לא יגע
בי, לא יתוודה על רגשותיו.
|
לכל זמן. לכל זמן?
אך זמני אינו דום
הזמן הופך אותי אחרת
עצובה ומנוכרת.
|
|
|
אוננות
איזו מילה
סוביקטיבית |
|
