|
הרבה זמן חיפשתי מקום סודי, שבו לא אזכה לביקורים
תכופים מהחברים שלי, החברות שלי, האקסים שלי והאנשים
שמכירים אותי. ואז נזכרתי בדפיוצר ישן-ישן שפתחתי
בבמה בכתה ז'..
אני אוג, אני בת 16, אני אוהבת אהבה ואוכל, ריח של
חנויות ספרים ושל צבעים, וריח של פירות טריים. אני
קפהוליסטית צעירה, אני לא בתולה. השירים שאני מעלה
לא נועדו בשביל לבדר, לא נכתבו בשביל היופי שבכתיבת
שירים. אני כותבת במקום לחתוך (לא עוזר=\), במקום
להתאבד, במקום לדבר.
אה, כן, ואני גם נורא עצלנית, אז בטח לא יהיה לי כח
להעלות את כל מה שיש לי. אז תשלימו את הפערים לבד.
כבר ניסיתי על עצמי את הטיפשות שלי, ונשבעתי שלא אתן לרגש
להשתלט עלי שוב. והנה - אני שוב דורכת על המוקש, על המוקש שכבר
סימנתי, רק כי מעבר למוקש מבצבץ האושר העילאי. אפילו שאני
יודעת שהאושר העילאי הוא מוות.
|
I never really had the answers
All I could give was loving words
|
And so I look away, for I don't mean
To read in to your thoughts and make my mind.
|
תראה את הירח מתאמץ
ומנסה בחושך להסתיר
את מה שהוא גנב במלוא הצדק
|
אני כבר לא אהיה לבד -
כי עכשיו אתה איתי!
|
So you ask,
Why to keep myself so undercover?
I've got you by my side,
And your oath to be honest and true.....
|
תפקח את העיניים ותראה,
שהשלמות היא בהישג ידך
|
אתה חושב שאתה המלך.
הכוח העליון.
ובכן, זה לא נכון...
|
|
|
טוב, סוגרים את
היקום,
אני הולך
לישון.
אלוהים |
|
