|
האחד ילד שואה
השני מתכנן להקים שואה שנייה,
האחד מרוקאי לבקן
והשני אוסטרו-הונגרי שאפתן,
המשותף להם- שינאה נועזת לקבוצת אנשים מאוד מסוימת.
העבודות שתראו בדף זה מציגות את המציאות איתה
מתמודדים האמנים איתי ואביעד מידי יום.
טוב, כמה פרטים אמיתיים למתעניינים-
ילידי 89, מקרית טבעון, שואבים את השראתינו בעיקר
ממורי עבר ומאנשים שהשפיעו על הווי חיינו בשלוש-
ארבע השנים האחרונות. וזהו.
כלא גרינברג רולז.
בוקר אחד, הסתכל חברנו ד., או בשמו המלא החבוב המנומש, אל ידו
של המורה לפיסיקה אברהמס, שהייתה חבושה זה מכבר בתחבושת
אלסטית, תמימה למראה עין בלתי מזויינת.
|
אברהמי ליטף את ד. בישבן ואמר: "מה דעתך על שערות האגן שלי,
מוצאות חן בעינייך?".
|
טיפות הגשם טפטפו על גג הרעפים בחדר העריכה.
השעה הייתה שעת אחר צהריים,
יום סגרירי ולא נעים
|
או: טינקי ווינקי בקריה הפרובנציאלית
|
|
|
זה לא סלוגן,
אני חוזר זה לא
סלוגן, אני תקוע
במוזיאון המדע
בחיפה, נכנס
עשן, מישהו חייב
לראות את זה,
בבקשה
עזרה!!!,
עכשיו חמש בערב
יום שני מאי 98
אני ממתין.
ארד עזמוביץ. |
|
