|
הבטתי בגרמני והוא הביט בי.
על פניו נפרשה פתאום הבעת הפתעה שרוסנה עד מאוד. מבטי החל
להתמקד בעיניו שעה שהקטנתי בהדרגה את המרחק בינינו. הוא הזדקף
לאט.
|
והיה לי חם כל כך מתחת לשמיכה, חם מאוד ולא יכולתי לגרוע עיני
ממנה. רציתי לחייך אליה ואז היא הופיעה. פתאום ראיתי אותה
בחדר. לא ידעתי מאין הגיעה והמשכתי לאהוב את ידה של אימי.
|
כמעט 15 שנים ניסיתי
להנשים את הגוויה
וכעת ארכין ראשי
בעת דקת הדומיה
|
סימני קדושה יש שם
ואני רוצה לחייך
|
אני רוצה לגור בבטן שלו
שיהיה בהריון, שלא ילד אותי
|
האדום שלה סובב בעיגולים
והצהוב שלה תינוק עם צלקות
|
אמא שלי הלכה לאיבוד
ואינני יודעת לאן
|
דוק צלילים נפרש ...
לזכר יאיר רוזנבלום
|
בסכין חדה גרוני אשסף:
מה שווה לי כאב לא שלי ?
|
תקתוק של שעון
חריקה של ארון
חוצפה בלי חשבון
|
איך זה אפשר כל כך בקלות
לחיות בלי משים שנים בגלות
הדרך ללב רצופה בשקרים
|
היית כמשי: רך, יפה, עדין
כשלכת בהפוגה
נראית כאחד האדם
יבשה. פורחת. נוגה.
|
הקהל משולהב ומוקסם
מנסה להציץ קצת לשם
|
32 פסיעות מקו החוף אל תוך המים
תחת הגלים
|
החצר הסבוכה של ביתו
העלימה אותו תוך שניה
|
בין וילונות תכולים של צליל אחמוק
כי אין בך לחן שאותי יחבוק!
|
אם אלוהים רוצה לשחק, למה על חשבוני ?
|
ונגני הג'ז על אדמת ציון
קישטו את קירות הבית
ונתנו בו חותם
|
ברקים הגיעו אז
צילמוני בודדה
|
גל דקירות סכינים עמוקות
על גופי ההמום משתחרר
|
הולכת בעיניים פקוחות
אל ליבו של השטן
כי מלאכי שמים אינם חפצים בי
|
לעסתי חצץ וירקתי דם
עכשיו אני רוצה ללכת מכאן
|
חצי שנה עברה לריק
הלב עד מבולבל
והוא בכח בו דוחק
ושוב מרפה ולא מועיל דבר
|
הכיצד זה יכול לטעות פעמיים ?!
לקטוף, להפריד ולמשול !
|
הבית החשיך פתאום בליל הסדר
באמצע קריאת ההגדה
|
הפכתי באופן בלתי צפוי
כשעברתי ליד פנס לא כבוי
מדרגות היו שם
כחולות ויפות
|
אינני פוחדת מקור
והנר יחמם את החושך
|
על המדרכה שלולית שקופה
מראה אולי את מה שלא רואים
ערפל עובר אך לא עוצר
הולך להאפיר עוד שתי ערים
|
משייט כברבור בין דלתות האולם
הוא הטיל את עוגנו בנמל מסויים
אך אני לא אדע מה טיבו
|
מלחמות זה לא בשבילך, מפונקת
תני לנו להרוג אחד את השני בשקט !
|
שלי. שלי בלבד, מתוכי
עומד זקוף ומופנם
|
ובעצם, מה יכולתי עוד
לבקש יותר מזה
להספיק שעת חיים חשובה
לפני המוות הזה, הנבזה
|
מפיו של אחד תיקתוק השעון
אחר מחפש, מסתובב כסביבון
|
ביקשתי ובכיתי
ולא ידעתי מדוע
ועל מה אני בוכה
|
ונפשי הצלופה מוכת געגוע
וכמהה בסערה אל ליבו הרגוע
|
ישנם אנשים שנפשם רגישה
וליבם גם אם הרבה כבר עבר
|
שעת דימדומים האדומה
שולחת קרניה אל ליבי
|
ואנכי אשב על
כס התכלת
ואסגור דלתי
|
אמא שלי הלכה לאיבוד. היא בטח מבוהלת מאוד ואני מחפשת אותה
ולא מוצאת.
|
השקר. השקר הוא האויב הכי גדול שלי
|
בוא נשב קצת לדבר
אולי נכיר סוף סוף.
|
לבי שאל האם אפשר
להיות חופשי ומאושר
להיות לב אחד עם כל המה
חצי כבלים מכל פינה
|
אל הארכיון האישי (20 יצירות מאורכבות)
|
|
