[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מדהים איך אנחנו לא מעריכים ולא נותנים לעצמנו להרגיש באמת
כשמדובר בדברים שמחים אבל כשהעצב דופק בדלת אנחנו פותחים אותה
בזרועות פתוחות ונופלים לידיו.

דוד ישב בחדרו וניסה לכתוב איזה משהו אולי הפעם יצא לו ובאמת
לראשונה זה הרבה זמן המילים כאילו זרמו הוא לא ידע בדיוק על מה
הוא כותב אבל במין דרך משונה המילים יצאו והתחברו למכלול שלם
בעל משמעות.

הכרתי אותה באיזה ארוחה בערב יום שישי שהכנתי לכמה חברה. איזה
חבר שלי התקשר אליה ושאל אותה אם בא לה לקפוץ והיא הגיעה. שבוע
אח"כ הייתה חופשת פסח ואני והשותף שלי שחיפשנו בנרות מה לעשות
החלטנו לרדת לסיני. האמת ישר שעלה הרעיון של לרדת לסיני חשבתי
עליה ונזכרתי ש

אחרי כמה שנים שדוד כבר היה בבית הספר הוא הבין שזה לא כל כך
בריא לספר לכולם שהוא רוצה להיות שמשון הגיבור כי כל מי ששמע
על זה, גם החברים הכי טובים שלו, חשב שהוא ילדותי, טיפש או סתם
מטורף. ההורים שלו ... ההורים שלו כבר שחכו את זה מזמן.




עם כל הכבוד
למקרה המצער
שקרה שם,
מה זה השם הזה
קוטאותי?
ולאן נעלם
צבוטאותי?
שגם זה לא שם מי
יודע כמה...
אבל הוא בחיים
אז לא מדברים
איתו.
אבל קוטואותי,
מה זה?
בצבוטאותי לפחות
יש תאור של
פעולה וזה אולי
מובן או מועיל,
אבל מה זה
קוטאותי, זה
נשמע כמו שם של
דלקת במעי הגס!


להב בן-לאדן,
גננת במעון
לקשישים, בויכוח
פילוסופי עם
מעריץ.


תרומה לבמה





יוצר מס' 13293. בבמה מאז 30/5/02 0:10

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאיתי שוסברגר
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה