|
 87262984
יום חדש נולד ואביב שוב קם לו בפיהוק רחב בעודו
משפשף את עיניו וקורא: אמא אני רוצה צ'יריוס לבוקר.
אמא שכבר רגילה לפינוקו של בנה רצה אצה
קופצת ומנתרת ללא עיכוב למטבח ומכינה
קערה גדולה של דגנים לארוחת הבוקר של בנה הסורר.
|
הרמזור עמד להתחלף לירוק אך שנייה לפני שהוא התחלף כשכבר האור
הצהוב עמד להיכבות, אדם בהיר,
גוצי למדי ושמנמן עם כובע מצחייה בשנות העשרים המאוחרות שלו,
מבט מוזר ופנים מלוכלכות ממשהו שלא זיהיתי התקרב אליי משמאלי
ובירך אותי לשלום. מיד הבנתי שהוא אחד מהם,
|
סיפור זה לא בא להעליב אינטלגנציה של מרוקאים חס וחלילה
(למרוקאים: אינטלגנציה= חכמה או תבונה בשבילכם)
|
"מה את עושה פה צנעני?" שאלתי בתמיהה, ואז היא התחילה לשיר לי
את "הגברים בוכים בלילה" וכל כך צרם לי באוזן שפשוט הייתי חייב
להכות אותה עם שיבר חשמלי מיוחד שמייצרים רק בטיוואן, היא
נפלה כמו שק תפוחי אדמה אך קול העורב שלה המשיך להכות באוזניי
וראשי התפוצץ מכאב
|
מיום בגרותי לבי חשוך. ריק מנוכחות ונשכח כבר משאר חלקי הגוף.
הייתה פעם אחת שהתמלא הוא באור עמום, אך גם הוא נכבה.
|
אבא שלי תמיד אהב את החתולה הזאת. הוא אפילו קנה לה את המוצרים
הכי טובים של חתולים, ואבא שלי קמצן, אני מתכוון ממש קמצן
|
זה כמו ב "החתולים הסמוראים", זריזי היה יכול ישר להשתמש בחרב
המטומטמת שלו ולגמור את העניין ולחסוך לנו חצי שעה ארוכה של
מתח וציפייה. הרובוטריקים (TRANSFORMERS) זו סידרה שאני מכבד
ואוהב, ואני כמובן מעריץ גדול של אופטימוס פריים, אפילו שגם
מגנטרון די כלי.
|
אתה חולה! יש לך כאב גרון אתה מרגיש חלש ביותר ועייף עד טירוף,
אבל אינך יכול לישון בגלל ההזיות שתוקפות אותך בנסיונותיך
הפתטיים לישון, אתה יוצא מחדרך ולפתע נזכר שיש לך אחות מעצבנת
וקטנה ואת חברה הפחות קטנה אבל יותר מעצבנת.
|
ג'חנון ואבוקדו זה שילוב לא רע בכלל: תנסו
זה טוב בשבילכם
|
פעם הלכתי עם חבר שלי להר הצופים כדי לצפות איתו באנשים שמכים
למוות גחליליות שמנות במיוחד, לפתע הרגשתי את גופי באוויר ואז
הבנתי שיוני חברי דחף אותי למטה בעוד הוא צוחק בפראות, כבר אז
הבנתי שהוא מטורף,
|
היום בערב הרגשתי חרא איזה חיים מסריחים יש לי, מעט, חברים בטח
שלא חברה, אני יושב כל היום בבית כמו פלוץ כי אין מי שחושב
עליי ואומר "מה שלום הבן-אדם אולי נתקשר ונשאל מה נשמע נדבר
קצת אולי ניפגש", אני בדרך כלל לא יוזם כי אני פוחד להוות מטרד
או משהו כזה
|
יום יבוא ואני ישחוט, ישחוט כל איש שחפץ אני לשחוט, כל אנשי
השחצנות, כל אנשי ההתלהבות, כל האנשים הרעים,כל הארסים, כל
הטיפשים שחושבים את עצמם לחכמים
|
היום כמו בכל יום רגיל לקחתי את המגבת, הוצאתי בגדים מהארון
ונכנסתי לחדר המקלחת. אך לא כמו בכל יום רגיל, במקלחת השתולל
לו בסערה פרפר שחור ועצום אשר לא הצליח למצוא את דרכו החוצה
מן החדר
|
נראה שכבר מהיותי קטן סגולה הייתה לי לראות לתוך לבי
|
יום אחד בעוד אני מסתובב בבית בחוסר מעשה עם ההליכון שלי כי
אני זקן בן 80
כן אני כבר זקן, 80 שנה עברו מאז שהדוקטור הכה אותי, אני זקן
אתם שומעים אותי!!!!!
אני לא יכול לרוץ, לזיין כמו שצריך, ובקושי ללכת, אני מרגיש
כמו נכה אני לא יכול יותר
|
אני ירון חברו הטוב ביותר של משה: משה היה חברי הטוב כבר מגיל
חמש היינו תמיד מסתובבים ביחד ופשוט עושים הכל כמו אחים. עזבו
אחים, תאומים סיאמיים פשוט בלתי ניתנים להפרדה.
|
"אנחנו אנשים של סיטואציות", אמר לי דרורי. "אנחנו רואים את
הדבר בעיני רוחנו ומדמיינים אותו כפי שאנחנו רוצים לראות אותו.
ואז אנחנו משליכים עליו סיטואציות שונות שוב ושוב."
|
ביער עבות נח לו צייד,קשתו על גבו וחרבו שרועה לצדו.
מוכן אני למות לחש באנחה,ימיי ספורים ודרכי אבדה.
|
ערב שקט מול האח הכבוי ישב לו איש זקן ועייף למראה ישב וישב
שעות על גבי שעות וחשב. חשב על חייו שעברו להם מזמן
חשב על אהבות שנמוגו עם הזמן, חשב על בנים שגידל, על גברים
שמהם חישל, חשב על מות ילדיו והזדקנות נכדיו, על שבריר שנייה
|
השעה 1:21, אני יושב על המחשב ומתחיל לכתוב מסמך ב-
.MICROSOFT OFFICE WORD לאחר שלא הצלחתי לישון מרוב מחשבות
התחלתי לחשוב לעצמי שמגזימים בחשיבות השינה ושיהיה לי מספיק
זמן לישון מחר (כלומר היום) באוטובוס בדרך לחרמון.
|
אני בועט באוויר, אני רואה סרט שרק גורם לי להרגיש רע עם עצמי,
אני שוב נותן מכות לאוויר רק שעכשיו אני פוגע בעצם חד ומתקפל
על הרצפה מכאבים. אני משלים עם היותי לוזר בלי חיים וחוזר
לבעוט באוויר.
|
שוב אני בבית, בוהה מהחלון
רואה חיים חדשים מבצבצים, שלי בעיזבון.
דור חדש תופס מקומו של אחר ללא מודעות,
וזמני עבר מזמן, חלף ונמוג במרירות.
|
חייל בלאי אני, ושמחת חיים אין לי.
את דרך השביזות אימצתי.
לחופשי לעוף הצבא לא נותן לי.
תועלת לאף אחד איני נותן.
|
ביער קטן בראש הנקרא ישב לו שדון
והיה שקוע בריב ומדון, הוא רב עם
טוב טוב הגמד שלצאן חמד הוא רצה
כסף על טיפול ברגלו הפצועה של
השדון שעונה לשם גדעון, הוא גבה המון
|
מי זה מתדפק על חלוני?, זהו ילד אפור שנקרא בדרכי
למה הוא מוריד גשם? למה הוא רטוב ומלוכלך
למה פניו הרכים נגועים בדמעות, למה דמעותיו
הטהורות משחירות בריקבון, למה הוא מקרין חיוורון?
|
הנה כותב אני דבר,
דבר הבא ממעמקי חומרי ובשרי אך את מיקומו המדויק לא אדע.
|
לשוני לשוני, כנחש בוגדני. לוהטת פולטת בקצב שטני.
לשוני לשוני, יצור פולשני. לא נותנת מנוח לא לי לא זולתי.
|
וברוך השם יש על מה ועל מי לצחוק, אפילו שזה הומור שחור
וגרוטסקי זה עדיין הומור, וכשמדברים על הומור שחור אז אומרים
בעצם שי ודרור (חרוז!). וגם הם כמובן דיברו על מה שכואב רק שהם
עשו מזה דבר ממש מצחיק, האמת שעם הצחוק הזה גם קצת כואב.
|
אני לא מאמין !!! אמרתי בשמחה קראתי עליך המון פשוט המון, לא
תיארתי לעצמי
שאפגוש אותך פעם, תגיד זה נכון מה שאומרים עליך ועל לוציפר
הייתם פעם
מעורבים אינטימית והכול. "איך אתה מכיר אותי בן-אדם ולמה אתה
לא מפחד!!!!!???"
|
בעולם ישנם סוגים שונים של אנשים. כבר שנים שאני מקטלג אנשים
שאני פוגש. זה מהסוג הזה וזה מהסוג ההוא, זה מזכיר מאוד את זה
ששייך לסוג ההוא שהיה איתי בטירונות
|
מטופל: נולדתי... נכנסתי לשגרה.
עליתי לגן... עברתי לשגרה. בית ספר יסודי... שגרה. חטיבה...
שגרה. תיכון... שגרה.צבא... חרא של שגרה. עבודה... שגרה.
נישואין... שגרה. ילדים... בניתי שגרה. מוות... סיימתי השגרה
|
|
|
תגיד משינה כבר
התאחדו?
קאנט ואריסטו
בוחנים את את
התרבות הישראלית
בראי ההסטוריה |
|
