|
"החיים הם 99% תפיסה ו1% מציאות"
קריאה נעימה, תרגישו חופשי להגיב,
האשיות האחרת שבי.
-"נו באמת!" היא אמרה בזלזול והמשיכה לפרט- "אל תגידי לי שאת
לא נהנת מזה שכולם סביבך כשאת בוכה, ומהדיכאון שלך כי אז את
כותבת יותר טוב, ומאיך שהנשמה שלך מרגישה אחרי שאת בוכה.. את
סתם עושה את עצמך מסכנה כשאת מודעת טוב מאוד לכמה שאת חזקה!"
|
הטיפות מתרסקות על שלדת הרכב, על שמשת המכונית, עלי.
אני מוציאה את היד מהחלון ונותנת לרוח ולגשם להוציא את זעמם
עליה, להטיח עצמם על העור שלי, לחמוק מבין האצבעות שלי,
להתייחס ליד כאילו היא עשויה מנייר.
|
היא תמיד אהבה מוזיקה. היא שרה, כתבה, הלחינה שמעה, ראתה, חייה
ונשמה מוזיקה.
תמיד היא חלמה על איך יראה הקליפ שלה שיוצג נון-סטופ בכל
הערוצי המוזיקה...
|
ותשבר מילה חקוקה באבן
וברק בעיניי הנסיך ינצנצו בחרב
וישמחו האלים וירקדו כוכבים
בשמים תכולים ועננים שחורים
וירח כתום העומד במקומו...
|
"סליחה?" אור. היא. עיניים. קול!
על מה את מבקשת סליחה? אפילו עוד לא שברת לי את הלב!
"כן?" עניתי בחיוך, מנסה להיראות הכי אטרקטיבית ומושכת שאפשר.
'בהצלחה עם זה', שמעתי את המדים הירוקים צועקים לי וכתגובה
הרמתי את המשקפיים והנחתי אותן על הראש...
|
לאמא יש שיעול כמו של סבתא.
אמא סתם מצוננת,
אבל סבתא באמת מתה.
|
ומדי פעם הסתכלת לי בעיניים... והמבט העצוב הזה, המבולבל הזה
שלך... ואני חסרת אונים, כל מה שאני יכולה לעשות זה להסתכל לך
בחזרה בעיניים ולקוות לטוב.
|
ויבוא הנסיך אל הפרח, ויאמר לו הראה לי יופיך.
ויכלם ויבוש לו הפרח, ויאמר לו הראה לי כוחך.
ולא ידע הפרח כי נסיך הוא, ולא ידע כי הוא הישועה.
ויאמר לנסיך: "ספר לי, הראה לי את כל כולך".
|
-"קח, תרשום" הוא זרק אלי פנקס גדול ועט מחובר אליו.
-"מה לרשום?" שאלתי מבולבל.
-"תרשום תרשום, אל תבבל"ת, אתה יודע בדיוק על מה אני מדבר,
תרשום!"
לקחתי את העט ופתחתי את הפנקס. ידעתי בדיוק מה אני צריך לרשום,
באמת סתם בבל"תי אותו.
|
ובאותה שניה שאמרו לך את זה העדפת למות. העדפת שלא היית
מתעוררת בכלל, העדפת לעזוב את מהעולם ולו רק שהמלאך הטהור הזה
יחזור...
|
זה תמיד מתחיל בים שקט, רגוע.
החול על החוף תמיד חלק ומנצנץ מן השמש המחממת,
העקבות שיצרת נמחים בשניה על ידי הגלים השקטים,
והאדווה יוצרת קו חוף דוהה ונקי.
כן, זה תמיד מתחיל בים שקט, רגוע.
|
היא תמיד היתה ציפור שונה...
|
מאוור התקרה מטיל צל של דינוזאור, ופתאום, זה כל מה שאני יכולה
לחשוב עליו.
על הצל של הדינוזאור וזה שאת לא אוהבת אותי...
|
- "סליחה" אמרתי אחרי שהבחנתי במבטה שהושפל לרצפה. "אני
מצטערת, לא התכוונתי לצעוק לעברך פשוט ראיתי שכל הזמן הסתכלת
עלי וגם ככה עבר לי יום קשה וארוך ו...."
- "זה בסדר" קטעה את דברי "דווקא בגלל זה הסתכלתי עליך, תהיתי
למה חיילת צעירה כמוך מסתכלת בתסכול מעבר ל
|
כן, הבריחה שלך מטרידה אותי יותר..
אולי זה כי את לא מנסה להתמודד.
או אולי זה כי את בורחת ממני.
|
ובשניה הכל מתמוטט
ובשניה הכל אופטימי
|
"אני צריכה לדעת מה את רוצה..."
"לא יודעת, קשה לי... נו אני מסובכת..."
"אוי נו באמת, תפסיקי עם המשפט הזה! כל בני האדם מסובכים...
תפסיקי לקחת על זה בעלות כבר! את לא יותר מתוסבכת מכל אדם
אחר!"
|
So please say what you mean on don't say at all
I see it on your eyes, your tears fell on their on
|
Why are you up?
Can't you sleep?
What are those bags under your eyes?
Are you dreaming about me?
|
Like nobody cares at all
Like I'm just some weed in the garden
How more, need I to fall
How more, need I to suffer
|
טינה עצמית שלא תגמר לעולם
לצד שנאה גוברת לנפש תועה...
|
And now that the stars had come between us
And the moon had gone to sleep
We'r looking at each other wisdom
...Thinking about Tonight
|
Trapped in this world
Or is it a cage
Can't stop bleeding
Or is it my tears?
|
I've reached my braking point
I've reached my ultimate pain
Yes I know I'm dramatic
Maybe I'm a little insane
|
And now that you feel your life had come to an end
You feel all alone in your empty shell
You try to find yourself in all you fantasies
But your gone, you're all alone
|
Angel of mercy they called u,
|
And when the night appear and the town is slipping
And when with night you will go outside
You know it's so wrong
So way are you doing this to yourself?
|
מחכה לך ורד שלעולם לא תקבלי
וגם שוקולדים בצורת לבבות.
|
את זורקת את ראשך לאחור.
וזה הכל כי אני נוגעת בך.
אני.
נוגעת.
|
ועכשיו שאומרים את האמת בפנים
אין לאן לברוח אנחנו לכודים
ועכשיו שרוצים לברוח מעולם של אשליות
נתקעים בעוד חומה הולכים בהריסות
|
בשיירה מסודרת של אורות הם נוסעים כולם...
|
לא מאמינה באופטימיות
לא מאמינה בעצמי
לא מאמינה בשדים ורוחות
שרודפים את נשמתי
|
נסיכה של האופל דומעת,
מי רואה, מי ישמע, מי יציל.
לא קיים עוד נסיף שישביע,
את ליבה הבוכה לא יאיר.
|
הם אומרים,
מדברים,
לוחשים,
אוהבים,
ושונאים,
את מי שלא אוהב כמותם
|
כי אני לא.
אני לא טיפשה, בטח שלא מטומטמת, והכאב הזה, אין יותר אמיתי
ממנו...
|
והתנשקנו שם.
העולם כעמד מלכת והיקום כעצר.
וידינו חיבקו בחוזקה מגינות מקור האויר,
ושפתינו תרות אחר מפלט חם.
|
שמים כחולים
מלאים כוכבים
או שמא אלו עולמות מלאים
באנשים שחולמים.
|
ריבוע לבן וריק
נח על עץ שנעבד בדרך
ונדנדה יתומה על חבלי העבר
שואלת לשלום הרוח.
|
רוצה לכתוב שיר,
אבל הדמעות יותר מידי חונקות.
רוצה לכתוב סיפור,
על עולם האגדות.
רוצה לכתוב שיר,
להיות או לא להיות.
|
אפר, אבק ושאר נפשות אבודות...
|
מבט חטוף.
מבט מוסט.
חיוך רציני.
חיוך מוסתר.
מחשבות רצות.
מנסים לא לשמוע לכלום.
|
כמו בכלוב עם עמודים מוזהבים.
כמו נמר הרעב לטרף שיזרק בין חריצים מזוייפים.
|
הפסקת להילחם, עייפת מקרבות.
ברחת ליער שכולם פחדו ממנו.
אופוריה של תחושות זרמה כיין המאלחש
ולך כבר לא אכפת היה ליפול.
|
רוצה לברוח למקום אחר
מקום בלי שאלות ובעיות
אני, המחשבות וההגיון מאחר
אין מענה לתפילות
|
מסתכלת מלמעלה על הארץ
על ההולכים והיושבים בתוכה
צפה על ענן של עצב
מסתכל על הארץ היבשה.
|
"מה יהיה סופי?
גורל לא ידוע."
|
מתחת למוטות הברזל שטים צלילים
כלואים תחת ענני פורענות
שפרצו גבולות מוגדרים
|
דמות בלבן, הנראת כה קטנה, נכנסת לבמה בה פסנתר יתום
מבט מפוחד אך נעלה ורם מביט לעיני קהל נרגש....
|
תסתכל עלי,
תביט על פגעי העולם המצלקים את גופי
|
כשפנים מלאות בדמעות
אין להן חצי מחייך
אין להן חצי יבש
יש להן רק דמעות מלוחות.
|
פעם אמרו שבשעת דימדומים הרבה מתאבדים,
ואולי זה באמת כי נמאס להם מהחיים??
|
So where are you angel?
Why do you keep me waiting?
I'm longing for your kiss
So where are you my angel?
|
בימים כאלו יש לי רק את עצמי לבטוח
יש לי את כולם לצידי במחשבותי
יש לי את עצמי חבויה במעמקי מסכותי
יש לי שממה לקרוא לה אואזיס בערפל מדברי.
|
אדיפוס אדיפוס,
העולם במה ואתה שחקן כושל.
המסך יורד והקידה לא הושלמה,
השחקנים מבולבלים על הבמה הקרה,
והקהל לא יודע שצפה בהצגת חייו.
|
אני לא טובה בלעודד.
בגלל זה כשהיא באה אלי כל-כך שבורה ומנותצת, לא ידעתי מה
לעשות...
...היא הגיעה לדלתי כולה תשושה. עיניה אדומות ונפוחות כאילו לא
פסקו להזיל דמעות כבר ימים, לחייה נפוחות וספוגות דמעות,
וליבה.. ליבה היה מרוקן מהבנה וממולא בכאב.
|
גוש.
בבטן.
הוא אפילו לא ממש בבטן, זה יותר קרוב ללב..
ככה נמצא גם בנשמה וגם בגוף, בלי סיבה אחת ברורה נראית לעין,
בגלל הרבה סיבות.
|
בבוקר שקמת, אמא בעיניים עצובות באה ואמרה לך: "סבתא נפטרה
אתמול בלילה".
בכית. זה לא יכול להיות, היא הרי האישה הכי חזקה שיש!
ואולי גם חזקים מתים?
|
מכורה לסבל
מכונה לעינוי הפנימי
מכורה למחנק בגרון
מוכנה להפקיר את עצמי
|
"ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו..."
(בראשית א' פס' כז').
מה זה אומר בעצם?
|
היא כל-כל יפה, שזה כואב בלב.
בחלק הזה שמתאהב מהר ומחלים לאט.
|
הלחץ בחזה מתחיל לגבור.
ככה זה, ככל ששוקעים יותר, הלחץ גובר, לוחץ על דפנות בית החזה,
מרוקן את הריאות מאוויר וגורם לדממה להיות מבורכת ומפחידה
כאחד.
|
מה השעה? -לא יודעת
מה תעשי היום? -לא יודעת
איך את מרגישה היום? -לא יודעת
איך החיים? -לא יודעת
|
לא נמאס מהשגרה? תמיד כל יום אותו דבר!
אותי זה מבאס - דיי נמאס!!!
אז זהו החלטתי ללכת אליו - אל זה שאחראי על השגרה....
|
זה בטח נשמע לכם נורא קיצוני, להוציא את הלב, ועוד לשים אותו
בצנצנת לראווה!
אבל הגעתי למסקנה שאין לי צורך בו יותר, במיוחד לא כשהוא
שבור.
כי הרי איך אפשר לתפקד עם לב שבור?
|
אומרים שצריך לזכור.
את החומר שמלמדים בבי"ס,
את הערכים שמלמדים אותנו,
את העבר שלנו,
את ההווה שלנו.
|
השמש זורחת על שביל זהות העצמית
ומנצנצת על פיסות תמימות לצד הדרך
משתקפת על זכרונות ילדות וטהרת נעורים.
|
-שמעת על המלחמה?
-מה? איזו מלחמה?
-מה זאת אומרת?! פה, אצלנו!
-מה יש מלחמה? נגד מי?
|
אז סבלת בשקט..
הסתכלת, השתוקקת, חלמת, פינטזת!
אבל-לא, לא עשית כלום..
|
קורי עכביש.
והם עוטפים אותי,
לא נותנים לי לברוח..
|
היי, תתקרבי אלי, רק לא קרוב מידי.
תישארי עוד רגע, תגעי בעוד סנטימטר מעורי,
תשאירי את נוכחותך העדינה על שטחי עורי הכמהים למגע.
|
-"זה לא שאכפת לה, יש לה לב שבור גם ככה."
נאמר בחלל האויר.
|
"את כל כך מיוחדת"
אמרה לי בחושניות בזמן שגנחה מעלי וגופי מעורבב עם גופה.
"אלוהים את כזו מיוחדת"
הוא סינן באגרסיות בזמן שזיין אותי בפרעות ושפתיו יונקות את
שדיי.
|
שמתי את המגן החלוד ומלא החורים,
לקחתי את חנית הספוג,
ויצאתי למלחמה.
להגן על כבודי, על כבודינו, על כבוד האהבה!
|
אם הייתי בתמונה הייתי נצחית.
בוהה לאופק הקבוע,
נשארת בתנוחה יציבה,
בטוחה מפני שינויים פתאומיים.
|
בראש רצו לי המון תמונות, בעיקר של יואב.
יואב הוא החבר שלי בשנתיים האחרונות, אבל בזמן האחרון משהו לא
נוח לי בקשר הזה. דיברתי על זה הרבה עם דנה והיא אמרה לי לעשות
מה שהלב מרגיש אפילו אם זה נוגד את ההגיון הבריא כי הלב, בסופו
של דבר, יודע הכי טוב.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
אני דווקא יותר
אוהבת את
ההרצלייני!!
זאת שדווקא
אוהבת את
ההרצלייני. |
|
