|
ממקום עצוב של ניסיון לשנינות.
ממקום עצוב של ניסיון למתיקות ולתמימות.
ממקום קטן של נסיון לרגש.
אני ממשיך לכתוב ולא להתייאש.
(אוי. יצא לי חרוז.)
הלכנו בשקט. יד ביד. מזמן לא הלכתי יד ביד עם מישהו. למרות
שידעתי שלך זה לא משמעותי בכלל ולמרות שידעתי שרגש הרי לא
מסתתר שם - הרגשתי ניצוץ, אחד שהתעורר בין אלפי המחשבות. ידך
עוטפת את ידי. ובשקט, בלי מילים, אנחנו הולכים.
|
הוא אף פעם לא חשב על התאבדות. תמיד היה בן אדם שמח ומלא חיים.
היא הייתה שקטה וביישנית. קיבלה כל דבר שאמרו לה ולא התווכחה
כמעט אף פעם.
|
הוא פרש כנפיים ועף. מעל כל הבניינים, בין כל החושך של הלילה
והאורות של אלה שעוד לא הלכו לישון ריחף לו בשקט. ניקה את
הראש. ביקר את הירח והסתיר אותו קצת לחלק מהאנשים שראו צללית
של משהו עם כנפיים.
|
פתחתי את הברז והנחתי את ידיי מתחת לזרם המים הפושרים. הרגשתי
איך המים זורמים וזורמים ולפתע הרגשתי שמשהו נפל על הידיים
שלי. מתוך אינסטינקט הוצאתי את הידיים מהזרם וראיתי שדולפין
קטן שוחה לו ומשתכשך לו בתור הכיור שלי.
|
את אוהבת פירות יבשים.
אז מה? אז מה?!
לי זה לא מפריע.
בשבילי זה סתם דבר מה.
|
מחוץ לבית יש לי גינה,
היא לא עצומה אבל היא לא קטנה.
והיא דורשת יחס מסור ושבה יטפלו
שחס וחלילה, הצמחים, לא ינבלו.
|
האדון בנציון החליט להפסיק לאהוב,
בלילה של יום שלישי, בבית שבקצה הרחוב.
|
האדון שמול ,
היה אדם גדול.
הוא היה פיקח ונבון
וידע שפות, היסטוריה וחשבון.
|
יש לי חלון גדול במטבח
שמראה לי את גינת השעשועים
כשאני רוחצת כלים ומחזריה למדף
אני מקפידה להגניב מבטים.
|
בשדרה השביעית, בין האטליז למרכול,
ניצב לו חלון ראווה גדול.
ושלט ענק מלמעלה קרץ
"חנות הבובות של הגברת פומרנץ".
|
קר.
המילים יוצאות מפיך
להגיד שזה נגמר.
|
רגלי יוצאות בצורה בטוחה ויציבה מתחת לשמיכות. הולכות בשקט אבל
בחוזקה לכיוון אור קטן. הידיים מגששות בחושך, מחפשות, יודעות
בדיוק מה הן רוצות למצוא. נשימותי קצובות ואני מנסה שלא
להרעיש, שלא יעקבו אחרי. עיני עוד עצומות, ישנות. רק היא ערה,
רוצה, משתוקקת.
|
אני לא אירה בעצמי. אני מעדיף להירצח. לא מספיק שאני צריך ללכת
אתם גם תקבעו לי איך?! אני לא חושב... (לאווה) אווה, אני אוהב
אותך. אשת חלומותיי. את תהיי חזקה. תמצאי לך איזה מישהו, חכם,
מוצלח, אולי אפילו איש צבא (אווה מתפרצת. נופלת על הספה). יהיה
בסדר אווה.
|
"תתחתני איתי?" שתי המילים שכל כך רציתי להגיד לה. בדיוק באתי
להגיד לה. להיות דביק לרגע אחד, קטן, מיוחד ולרדת על ברך
ולפתוח את הקופסא ושהיא תשמע את שתי המילים האלה. "תתחתני
איתי" המילים היפות האלה...
|
|
|
אין אנשים רעים
בעולם הזה, יש
אנשים שרע להם. |
|
