|
עירית בר נולדה במקסיקו בשנת 1967, היא מנהלת קרקס
זעיר שהאטרקציות העיקריות בו הן חיות בית מאולפות -
תיקנים, פרעושים, 3 חתולים, כלבה מעוקרת אחת ועכברי
שדה מתחלפים.
היא היתה נשואה 3 פעמים. בעלה הראשון היה לוליין
טרפז טקסני שנהרג בתאונת אופנוע, בעלה השני היה
כוכב-פורנו הונגרי בשם ברנה סוויפט, ובעלה השלישי
היה סוכן כפול בשרות המודיעין האפגני. כרגע היא
מחלקת את חייה עם ברנדון שוורץ, מוסיקאי ומנחה
סדנאות טנטרה.
היא כותבת מגיל 3 ב - 3 שפות - עברית אנגלית
וטורקמנית. הסופרים הנערצים עליה הם וויליאם
שייקספיר, ג'ורג' איונוביץ' גורדז'ייף ואניד
בלייטון.
הטלפון הסלולרי שכב דומם על השולחן. בפעם שעברה ששיחקה איתו את
המשחק הזה נעלמה לשבוע. אבל אז עברה לגור איתו. הוא צריך לחכות
בסבלנות. לא להתרגש יותר מדי.
|
כשכבר היה בדרך החוצה, אשתו של מיכה ניגשה אליו והחמיאה לו
בעיניים נוצצות על התפקיד המרגש. "מאד נגעת ללבי. גרמת לי
לבכות", אמרה וכרכה את זרועה על כתפו במחווה מנחמת. בועז
השתחרר מהחיבוק הדביק. עוד אחת שלא יודעת להפריד בין דמיון
למציאות.
|
ניר לבנה. היא רק מקלידה את האות הראשונה וגוגל זוכר את השאר.
בעברית ובאנגלית. כל יום, לפעמים כמה פעמים ביום. שום דבר. איך
בנאדם ככה נעלם.
|
סטף כפף את גוו הגמיש, הרים משהו מעל קרשי הבמה והושיט לטלי.
בכף ידו המושטת נצצה טבעת זהב קטנה. "מה זה?" טלי לחשה. "קחי
את זה, זה שלך". טלי הושיטה את ידה ואחזה בטבעת הזהב.
|
אשתי אמרה שאסור לי לדבר איתו בשום פנים ואופן, שמדובר בעלוקה
ורק התעלמות מוחלטת תסלק אותו מכניסת הבית. אבל השיטה שלה לא
עבדה. כשיצאתי בבוקר וחזרתי בערב הוא עדיין ישב שם
|
ממש מתחת לאורו המסנוור של הפנס עמד גבר ענק. גופו הרחב היה
מעובה בשרירים מפותחים ממש כמו פסלו של לאוקון, בתמונה שהיתה
תלויה אצל ההורים שלה בחדר השינה. רק שכאן, במקום הנחשים
שהתפתלו סביב לאוקון...
|
הייתי תקועה כמו שועל בכרם. לא יכולתי לצאת. אדם אחר היה אורז
את החפצים שלו ועוזב אבל אני בעיקרון לא יוזמת שינויים. ככה
אני. כלב יכול להריח מקום אחר מסוליה של נעל. אני לא מצאת את
מקומי.
|
לפני שבועיים בערך ביקשה מחבר שלה להביא לה קצת גראס. היא לא
מחזיקה בבית גראס. באופן רשמי היא לא מעשנת. כבר הרבה שנים. אם
היא במסיבה ומישהו מוציא ג'וינט, מהר מאוד היא מוצאת את עצמה
מתיידדת איתו וסוחבת ממנו שכטות. יש לה צורך להיות מסטולית.
לסמם את עצמה.
|
כבר אחרי עשר. הוא קם ומתחיל ללכת לכיוון הבית. בקיוסק הוא
קונה מאה גרם בוטנים מצופים בשבילו ומאה גרם קאשיו בשבילה.
למקרה שהיא עוד ערה. וגם בקבוק מיץ ענבים. בשביל הטעם.
|
נטע-לי תרקוד עם רוני. הראש שלה יהיה מונח בדיוק בשקע שבין
הכתף שלו והצוואר. והיא תעצום את העיניים ותריח את הריח הזה
המשכר. הריח של הכביסה של אמא שלו. הריח של הסבון של המקלחת.
הריח של השמפו של החפיפה.
|
טליה נדרכה כמו ילדה שפתחה מגירה בחדר השינה של ההורים ונבהלה
ממה שמצאה שם. זאת הסכנה בלדובב אנשים, חשבה. אף פעם אי אפשר
לדעת מה יצא.
|
גם לה יש תחתונים לבנים. הוא הוריד אותם. המכנסיים החדשים על
הארץ. לא כל-כך נקי פה. לא חשוב. היא מרגישה משונה ככה בלי
מכנסיים בתוך איזו חצר באמצע היום. מחפשת את העיניים שלו. לא
מביט אליה. מרוכז בזה לגמרי עכשיו. מרים אותה, משעין אותה על
הקיר. היא מרגישה אותו
|
מעל שלושים שנה אני מתגוררת בשכונה. בעלי נולד כאן. הוריו גרים
במרחק חמש דקות הליכה מביתנו. "אתקשר לוועד", חשבתי. "הם
בוודאי יתייחסו ברצינות לסיפור על התימהונית שהתדפקה על דלתי".
|
"אני מבינה שיש פה איזו מחויבות", אני אומרת, "היסטורית אפילו.
אולי פעם נפגוש תרבויות אחרות, יותר מפותחות. ואז מה? נילחם
בהם? והם ישימו אותנו במרתפי-העינויים שלהם אבל אנחנו נהיה
יותר חכמים ונמצא דרכים לצאת? נמציא כל מיני אביזרים?"
|
אצלנו במשפחה כולם שתקנים. בעלי יכול לשתוק שבועות. הבת שלי
אותו דבר. חמותי וחמי אם רק יתנו להם הזדמנות, מסוגלים לדבר
אוטוסטרדה על הביקורים שלהם בקופת חולים.
|
מתחת לאדמה היה המרתף הגדול מלא גופות מהבילים דחוקים אחד אל
השני, נעים לקצב קמאי בתוך ענן עשן. המוסיקה דפקה בראש, בבטן,
בחזה. ברעש הזה רק הגוף דיבר. המילים נעלמו אל המקום ממנו
הגיחו לפני מאות אלפי שנים.
|
אני שחקנית. כלומר, זה המקצוע שלי.
בגיל שלושים, לא יודעת מה קרה לי, פתאום החלטתי ללמוד משחק,
היו לי שני ילדים קטנים בבית, ואחרי ארבע שנות לימודי משחק
ועוד תלאות בדרך, קיבלתי את תפקידי הראשון בתאטרון מקצועי
ומאז אני משחקת. אני לא איזה שחקנית מפורסמת אבל
|
כבר שנה וחצי שדליה עובדת מהבית. פרילנס זה ביטוי יפה מדי לתאר
אישה שמסתובבת כל היום במכנסי טרנינג וסוודרים עם חורים. נכון,
זה כיף להיות עם הילדים, אבל כמה אפשר לקפל כביסה מול
הטלוויזיה ולבשל.
|
אורה התעוררה מוקדם, בערך בארבע. לא היה לה שעון על-יד המיטה.
מבעד לחלון הגדול הפעור בקיר האבן העבה אפשר היה לראות את
הגושים הכהים של ההרים על רקע שמיים סגולים מנוקדים כמה
כוכבים. היא שכבה ערומה כי שכחה לארוז את כתונת הלילה בתיק
הקטן שלקחה איתה והקשיבה לציפ
|
אני אשה של תחזוקה גבוהה
צריכה שיביאו לי ויסדרו לי
חלפים מיוחדים
מחו"ל
|
היא כאן.
בת חמש-עשרה. בת שמונים ושתיים.
אשה אמיצה. אופטימית. חזקה.
כמו שחינכו אותה.
|
אישה בגילי כבר צריכה לדעת תשובות
לכמה שאלות.
אני מתגעגעת אלייך
אפילו שלא הלכת עדיין
|
מתוקה שלי
יש לך כל מה שאת צריכה לדעת עכשיו
כל מה שאת רוצה לדעת עכשיו
|
סוף מעשה במחשבה תחילה
בהירות הכוונה
מתאים לערב זה
הסגול
|
בנשף המסכות
רקדתי את הלילה
נותנת לעצמי ליפול
לכל הכיוונים
|
אתה לא רואה את זה כי אתה
יותר מדי בתוך זה עכשיו
אבל צריך להיות בתוך זה
כדי לראות את זה
פרדוקס
|
החלום לא מפחד בכלל
הוא מפליג במיים סוערים
מוכן לטביעה.
להתנגשות חזיתית.
|
הסוסים התחילו לדהור
זו תהיה ריצה ארוכה הפעם
|
החיים ללא תחתונים
הם אפשרות קורצת
בד החצאית מלטף ירכיים
לוהטות מחיכוך
|
היא יפה
יש לה גוף מלא
שדיים גדולים
מתניים צרים
|
תודה שישנתי טוב הלילה
שהסדינים היו יבשים
שהכלבה הצטנפה למרגלותי
חולמת על צייד חתולים
|
כתם כחול גדול מתפשט מהר
על הנייר הלבן.
נוזל יקר
להבריג את החלק התחתון.
העט מוכן.
|
והתחת היפה שלי
התחת הכי יפה בעולם
מה יהיה עליו?
מה יהיה על התחת שלי?
|
שכחתי איך כותבים שיר
פעם כתבתי שיר
את זה אני זוכרת
אני זוכרת שפתחתי מחברת
|
מתעלפת
מרוב יופי
מרוב חשק
מרוב פחד
שיגמר
|
התקשרתי לחברה טובה
רציתי להזמין אותה
"אני חולה" ענתה.
יכולתי לשמוע בקול שלה
|
החופש להיות
לא מעניינת.
להיות ביתית.
רגילה.
|
אדם יודע עת מותו
מרטיב שפתיו סדוקות מיובש
אדם יודע מותו קרב
|
הורידו את הבית של השכנה.
עקרו את הגדר החיה שבין המגרש שלנו למגרש שלה.
|
כל-כך כיף איתי.
הייתי צריכה להגיד לך לבוא איתי
לטיול בתל-דן
|
מתחיל להיות קריר
זמן לסגור, להגיף, להתכנס
אל תוך הפער בין מה שאני עושה למה שאני רוצה
|
יש לי כלבה בכוס
היא יכולה לישון ואז עובר איזה חתול
והיא מתעוררת כנשוכת נחש
מהירות תגובה של מכונית מרוץ
|
מה אומר לך "שלום עולמי"
אתה שואל.
"מופע בטלויזיה של מדונה, סטינג
יו-טו ובריטני ספירס עם הרבה הפסקות
|
מי רוצה להיות מושלמת
עייפה מלנסות לרצות
חבוטה כמו שטיח ישן
תלוי על מעקה של מרפסת
|
צאי מזה צאי מזה
צאי במחול
צאי לך בוולס מזוייף ושיכור
|
מטפלת בגינה שלך
מפזרת זרעונים לציפורים
משקה את השתילים
שלא ידעו שהלכת
|
הלילה חלמתי שהדם אזל מאצבעותי
|
נראה אותך דובשנית
נראה אותך מחזיקה את זה אצלך עוד קצת
|
מה אתה מסתיר
זו לא אני שלא רוצה לדעת
מה מפחיד אותך
זו לא אני שמפחידה
|
תוריד לי את התחתונים
איך שאני אוהבת שאתה מוריד לי את התחתונים
להרגיש את הבד הגמיש
משחרר את אחיזתו מהאגן
|
אבא, איפה אתה?
אני צריכה אותך.
למה השארת אותי פה לבד
לכתוב בעט שלך?
|
רוצה את החלומות שלך
לא רוצה את הסיפורים שלך
רוצה את הגוף שלך
לא רוצה את הכאבים שלך
|
מדי פעם הקרקע מתקוממת
מנסה לבשר משהו. אולי
הפרעה במערכת העיכול
|
זה הולך להיגמר רע הדבר הזה
שיחה פרטית עם עצמי
שיחה עגולה
|
זה משהו שקורה עכשיו
לא מה שקרה קודם
עכשיו יש שולחן וכסא
ספל תה
|
האשה השמנה חושפת רגל
בשר לבן נא
עד המפשעה היא מרימה את
החצאית שלה
|
יום אחד הגיע נער לממלכה. נער כחול עיניים, בהיר מבט, סקרן.
מאין הגיע איש לא ידע. הנער התקבל לעבודה כשוליית לבלר והתחיל
לעבוד בארמון. יום -יום היה יושב בחדר המועצה ומסייע ללבלר
שהיה רושם את מהלך הדיונים.
בהתחלה המלכה אפילו לא השגיחה בו. מה פתאום שמלכה תש
|
|
|
בשר זה רצח!
חלב זה אונס!
חסה זה חציה שלא
במעבר חציה!
וגלידה זה לא
אוכל!
סיסמה של עמותת
"די לגזענות -
קניבליזם
עכשיו!" |
|
