|
 329261807 חתלתולה
אני כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי. תמיד כתבתי. זה
כמו יומן אישי שאני יכולה לספר הכל: מה אני מרגישה,
מה אני אוהבת, מה חושבת, מה אני רוצה להרגיש ולחוות,
ומה הם חלומותיי.
מוזמנים להגיב, לתת רעיונות, להעיר ולהאיר.
בבוקר שבת קמה לה לילך בשעה 10, התעוררה עם חיוך ולא האמינה
למה שקרה לה אתמול. זה נראה לה כמו חלום. היא לא יכלה לשכוח את
אתמול.
|
When you touch me,
I melt like ice.
When you kiss me,
it feels so nice.
|
When night falls upon the earth,
When the moon shines through the clouds,
When children dream about the fairytales,
I see your smile shining between the stars.
|
You are my drug
I'm addicted to you
You are my water
I can't live without you
|
אני אהרוס אותך,
כמו שאותי הרסת,
אתה עוד תסבול,
אל תגיד שלא ידעת.
|
מחזיקה פרח בידי
אוהב
לא אוהב
|
אל תפחד,
אני כאן בשבילך.
אל תדאג,
תמיד אהיה איתך.
|
ליבי,
אל תזעק,
אל תכאב,
אל תתפרק.
|
עומדת ליפול בקרוב,
בקושי עומדת על רגליי,
פוחדת למעוד לאדמה,
פוחדת שיתפוררו חיי.
|
הולכת לישון לבד,
אך מרגישה אותך לידי,
מרגישה איך בי נוגע,
איך מלטף את גופי.
|
הרקיע התמלא ענני כפור אפורים,
השמיים פרצו בבכי תמרורים,
אנשים ברחו מעצבותה של אמא אדמה,
אשר לא הצליחה להסתיר את כאב ליבה.
|
ארי בודד הסתובב באדמות הסוואנה,
גורש הוא מאדמת הולדתו,
דמעות הבדידות זלגו על לחייו,
הרוח הקרה פירעה את רעמתו.
|
אתמול סוף סוף נפגשנו, אחרי שלא ראינו אחד את השני שבועיים.
התגעגעתי אלייך, התגעגעתי למגע הידיים.
|
הלילה ירד על הארץ,
כולם ישנים את שנתם,
ורק אני על המיטה יושבת,
לא ארדם לעולם.
|
נכנסים ביחד לחדר,
אתה זורק אותי על המיטה,
נשכב מעליי לאט,
מנשק אותי נשיקה ארוכה.
|
בחוץ סערה, קור, גשמים.
בפנים שלווה, חמימות, לבלובים.
|
בחוץ יורד גשם זלעפות
ואני בביתי מתבוננת דרך השמשה
בחוץ קור כלבים ורטוב
אני בפנים מוגנת מכל סכנה
|
רוח קרה נושבת בלילה במדבר,
מעיפה גרגירי חול הרחק ממקורם.
|
די!
די להרס!
די לאלימות!
כמה אפשר לסבול עוד?
|
היא יושבת לבד בפינה, בוכה.
לא מצליחה להפסיק את הדמעות.
נחנקת, לא יכולה לנשום.
|
מתבוננת עליך בשנתך,
עיניך עצומות בשלווה.
האם עליי אתה חולם,
האם בגלל אהבתך?
|
הגשם יורד לו,
טיפה אחר טיפה,
דופק על החלון,
נוחת על האדמה.
|
הדם קוסם לי,
אותי הוא מושך.
האם זה הצבע?
או איך שהוא הולך?
|
באמצע המדבר,
על דיונה רחוקה,
פורח לו ורד,
לא אכפת לו מהדממה.
|
החיים - סערה.
מנסה לשרוד,
לחיות,
|
חיוך רחב על פניה,
לחיים סמוקות כתותים,
ניצוץ של אושר בעיניה,
מבט עמוק החודר לבפנים.
|
היא מחכה לו,
אך הוא לא בא.
היא מחפשת אותו,
אך הוא אינו בנמצא.
|
שוכבת בלילה,
על ספסל בגינה,
מתבוננת בשמיים,
כוכב נופל רואה.
|
עוד בוקר עלה,
השמש על הארץ מאירה,
והאנשים רצים,
ממהרים,
פוחדים לאחר,
הולכים מהר ומהר.
|
העולם סביבי קורס,
הכל מתרסק על גופי
ואין מי שיגן עליי,
אין מי שיציל את נפשי.
|
כל הדמעות כבר זלגו,
הכאב מסתתר לו בזכרון,
הכל וורוד מתמיד,
הגליד לו הפצע האחרון.
|
זה כמו חלום,
כשבי אתה נוגע,
מרגיש לא אמיתי,
כמה אתה לא יודע.
|
לא יכולה לנוח,
בראשי יש מחשבות,
אחת בתוך השניה סבוכה,
ואי אפשר להפרידן,
אי אפשר להבדילן.
|
כל נשימה שלוקחת,
גורמת לי לכאבים.
כל פעימת לב,
גורמת לליבי כאבים.
|
אני טובעת,
טובעת בים החיים,
אין מי שיציל אותי,
יציל אותי מהגלים.
|
ליטוף, חיבוק, נשיקה,
זה כל מה שאני צריכה.
רק התחושה, ללא מילים,
מחממת אותי מבפנים.
|
מרגישה כבתוך חלום מתוק,
ממנו להתעורר לא רוצה.
התחבק אותי כך לנצח?
הלעולם אהיה שלך?
|
לא יכולה לישון,
בראשי מתרוצצות מחשבות,
לא יכולה לישון,
כשבעיניי עומדות דמעות.
|
בכל רגע נתון,
בכל דקה ושעה,
אני רוצה לדעת,
מה עובר במוחך.
|
לא רוצה שתלך,
רוצה שתישאר לידי.
לא רוצה להגיד להתראות,
רוצה אותך פה איתי.
|
מחזיקה ביד אקדח,
מקרוב אותו בוחנת,
ממששת את ההדק,
ואותו מלטפת.
|
לילה טוב אנשים,
הגיע הזמן לישון,
תקומו מחר רעננים,
כי מחר יום ראשון.
|
העולם סוער,
דברים מתרחשים,
דמעות זולגות,
אנשים עצובים.
|
תעזבו אותי בשקט!
תנו לי למות!
מנגינת חיי גוססת,
הכל הלך קפוט.
|
לא רוצה להיזכר
רוצה לשכוח
לא רוצה להישאר
רוצה לברוח
|
לפעמים לנו כואב
לפעמים רע בלב
לפעמים חשים אהבה
לפעמים חשים שמחה
|
עומדת מול חלון,
בחוץ גשם זלעפות,
מרגישה לבד בעולם,
מעיניי זולגות דמעות.
|
מועדת
מועדת מקצה הצוק
מקצה הר רם וגבוה
מועדת
|
בוכה את נשמתי לפנייך,
על ברכיי מבקשת מחילה,
כה מצטערת שפגעתי,
ממך אבקש רק סליחה.
|
קראו לה מיכל,
אהבתי היחידה,
היא לא הסתקלה עליי,
חלפה על פניי כסערה.
|
בידי עט נובע,
דף מונח על השולחן,
רוצה לכתוב לך,
אך המילים חומקות לאטן.
|
תגידי תודה שאת מרגישה.
אני כבר לא.
לא אהבה, לא אושר, לא שמחה,
לא פחד, לא כאב, לא אכזבה.
את הרגשות שלי איבדתי מזמן,
הם התפוגגו להם עם הזמן.
|
מתגעגת לגופך החסון,
למגעך המעביר בי צמרמורות,
למבטך העמוק והשובב,
לנשיקותיך הענוגות והרכות.
|
אני ואתה לבד,
יושבים בחדרך,
אתה מתקרב אליי,
זה מתחיל בנשיקה.
|
אתה לא נמצא פה איתי,
ואני רחוקה שנות אור ממך.
מתגעגעת לכל מה שעברנו,
לכל הזכרונות איתך.
|
ברגשות רבים מוצפת,
אך אין ביניהם טוב,
שזורים אחד בשני,
מקשים עלי לחשוב.
|
עומדת איתך על גשר,
רוח נושבת,
אני מחליקה,
אך אתה מחזיק את ידי,
אני תלויה בין שמים וארץ.
|
נסיך קסום מן המרחקים,
נסיך מחלום של לילה חם,
אומרים שאתה לא אמיתי,
אך אני יודעת כי אתה קיים.
|
נערה לבושת שימלה לבנה,
עברה על פני בין העצים.
חלפה לה כרוח סערה,
לא השאירה אחריה צעדים.
|
נשיקה קטנה,
זה מה שאני צריכה,
נשיקה שאחריה שמחים,
נשיקת אוהבים.
|
רחוב הומה, אוויר שחור,
עיניים כהות תרות אחר האור,
צעקה דוממת משמיע קולה,
כולם מתייחסים כאילו זה לא קרה,
|
גשם, ברד, ברקים,
שלג, שטפון ורעמים,
כולם עוברים לי בדם,
דרך הראש והלב גם.
|
עוד יבוא היום בו כולם יהיו מאושרים.
עוד יבוא היום בו כולם ישכחו מהפחדים.
|
הרבה לפני הסתיו,
עוד לפני תחילת השלכת,
נפל לו עלה קטנטן,
עזב את חבריו בצמרת.
|
אני פוחדת.
פוחדת לחיות, לנשום, לחשוב,
פוחדת שהעולם יכאיב לי,
פוחדת שיאכזבו אותי.
פוחדת.
|
פרפר צחור התעופף לו בין ההרים המושלגים,
לא היה ניתן להבין בו כי מוסווה היה.
לא דאג שמא יתפסו אותו אנשים רעים,
חופשי ופראי ניפנף בכנפיו לאור החמה.
|
פתית שלג קטן ולבן,
נפל לו מענן במרומים.
פתית שלג קטן ולבן,
צונח לאט דרך עוד פתיתים.
|
קשורה
אלייך
דמותך לא עוזבת
|
רוצה לטעום נשיקותייך,
רוצה להרגיש את ידייך,
רוצה להרגיש אותך בי,
רוצה שלנצח תחבק אותי,
|
אדם רע מלידה,
מעולם לא פגשתי כמותו,
כל כך נמשכת אליו,
כל כך רוצה אותו.
|
רק דבר אחד,
רק בקשה קטנה,
אל תפגע בי,
אל תהפוך אותי לשבורה.
|
תפסיקו לדאוג,
אני כבר לא ילדה,
אל תעקבו אחריי,
אל תבחנו כל תנועה.
|
על השולחן דף,
בידי עיפרון מחזיקה,
מנסה לכתוב שיר,
להביע איך אני מרגישה,
אך שום מילה שבעולם,
לא תסביר כמה אני אוהבת אותך.
|
נמאס!
הכל מתרסק,
נשחק,
מתפורר,
לחלקיקים קטנים,
לאבקה.
|
לפני זמן לא רב, חלפה במוחי מחשבה: האדם הוא כמו נר, והלהבה
מסמלת את החיים.
הפתיל של הנר הוא בעצם האדם במערומיו, ללא הגנה וללא מי שידאג
לו. השעווה סביב הפתיל היא בעצם כל האנשים שמגינים עלינו,
שדואגים לנו...
|
למה אני אוהבת לראות אנשים פגועים?
למה אני אוהבת לפגוע באנשים?
למה אני אוהבת לפגוע בעצמי?
|
לאף אחד לא אכפת,
אני פשוט יכולה להעלם.
אף אחד לא ישים לב,
אף אחד לא ירחם.
|
על זה שאתה מחבק אותי.
על זה שאני יכולה לבכות לידך.
על זה שאני יכולה להיות כנה איתך.
|
|
|
אחד נכנס לקב"ן
עם משקפי שמש,
איך שהוא נכנס,
רץ ומתחבא מתחת
לשולחן.
שואל אותו הקב"ן
מה אתה עושה?
עונה לו החייל:
שכחתי למרוח קרם
שיזוף ואני לא
רוצה להישרף.
מתוך המדריך
להורדת פרופיל
(או עצות
לקבניסט המתחיל) |
|
