|
לילה טוב, איתי שלי
אני אוהבת אותך.
|
כדי להכיר אדם צריך להכיר את אופיו
כדי להכיר את אופיו צריך להכיר את מעשיו
כדי להכיר את מעשיו צריך להכיר את אמונותיו
כדי להכיר את אמונותיו צריך להכיר את מחשבותיו,
להכיר את רגשותיו, ועקרונותיו.
|
דממה, דממה שוררת
ומתוכה בוקע, קול בכי חנוק
כולנו מסתכלים באלבום, בחייך
|
אני יודעת,
זהו זמן מחשבה,
זהו זמן מחילה,
זו תחילתה של תשובה.
|
חושך באולם,
הבמה ריקה,
דממה עמוקה.
השחקנים מתכוננים,
וההכנה בעיצומה,
הכל כדי לראות...
|
כך יושבים ישראל
מסביב לאש הלהבה
כך יושבים אחים
ובוכים על אדם שכבה
|
אתה, שעברת על כל הפרחים
אתה, שעצמת עין למראה הצבעים
אתה, שחלפת על פני הגבהים
|
כה שלווה היא
ושקטה,
כך שאף אחד לא מבין
עד כמה מסובכת תכולתה.
|
ואני עוד מזמזם וחושב
מתכסה בשמיכה חמה וכותב
|
הזמן נעצר
כאילו לא ימשיך
ויפעם עוד לעולם.
|
המבט הזה שלי,
הוא המבט שמתגעגע, על אף שאתה עדיין כאן לצידי.
|
כאן, אני יושבת,
בגינה חשוכה,
מתחת לשמים
זרועי כוכבים.
עולה ויורדת,
מעלה ומטה,
בעקבות הנדנדה,
בעקבות הרוח.
|
לא היה דבר מעולם
כנראה שגם לא יהיה...
הילד הטוב שהלך ונעלם...
|
אהוב שלי,
לו היית יודע
כמה הפרפר רוקד
באותה השתיקה.
|
באור ראשון של תמימות טהורה,
צליל שקט מותח כנף,
מנגן תיבת התחלה.
|
מחפשת אני את האהבה
מחפשת ולא מרפה
|
זכרון שרק נותר
הצליל שעוד נשאר
צובט אותי, מכאיב לי, נשבר.
|
אני יכולה לשבת, סתם כך,
ולחכות.
|
ענבל ואני
נתפרנו זו לזו
בחוטים רכים ועדינים
של יהלום.
|
לו הייתי רואה שוב
פרח לבן.
כמו שלא אראה
ולא ראיתי.
|
שוב ושוב מוצאת אותי
מחייכת לעצמי
מרחפת בתוכי
חיה שיר שמח.
|
עונות השנה משתנים,
ואיתם גם אנחנו.
|
זהו שיר אהבה למישהו לא מישהו
שנרדם, לא נרדם.
|
כשאני אל הכוכבים מישיר עיניים
אני יודע שהוא שם בשמים
לפעמים הגעגועים אליו לא מרפים
אני מקווה שגם הוא חושב עלי לפעמים
|
הרגש מול הצדק
והצדק מול עצמי...
|
התחלנו ביחד, גוף אחד ונשמה משותפת.
התחלנו ביחד, אתה היית אדם ואני הייתי צלע.
|
לעיתים נדמה לי, שאת מסתכלת אל תוך עייני. מבטך נכנס עמוק
במנהרת אישוני, אך יחד עם זאת מתרחק לנקודה מרוחקת. נקודה
שנמצאת בעמקי נשמתך.
|
בדרך כלל אני אדם חזק, אני עומדת על שלי, עושה מה שאני חושבת
שנכון, סוללת לעצמי דרך חדשה, מאמינה בעצמי, וגם באחרים. אני
מתעמתת עם הבעיות ולא בורחת-אני ענבל, תכירו-אני ענבל, ילדה
חזקה.
|
אתה מכיר את התחושה
שאין עוד אדם בעולם, מלבדך, שבאמת מבין אותך?
שיבין את מחשבותיך הגועשות, המתרבות בתוך ראשך?
|
לפעמים אני יושבת ומסתכלת עליך...
|
לפעמים אני מסתכלת בך, וחושבת לעצמי; איך ייתכן שאדם אחד מסוגל
להיות כל כך פשוט, ויחד עם זאת כל כך מסובך.
|
רע לי, בגלל אותה ילדה שנדבקת אלי,
אבל בעצם טוב לי, כי תמיד יש לידי אדם שתומך בי.
|
בדרך כלל אני כותבת כדי לפרוק מכאובים. אני כותבת כשאני מבינה
וקולטת דברים ומצבים. אני כותבת על אהבות, על חגים, על אנשים,
על עצמי. אני כותבת כשרע, כשטוב, אני פשוט כותבת.
|
אצבעות הרגליים רפויות, אני נעלמת, ברכיים רפויות, אני מתמוססת
אל תוך הרצפה הקרה. המורה ממשיכה...האגן רפוי, העיניים, האף,
אני כאן, אך אינני עוד.
|
|
|
שושו רוצה להעיר
למערכת
שהסלוגנים לוקים
בחוסר מילים.
כמה מילים
חשובות במיוחד
חסרות. כמו
שושו, למשל.
שושו, אלא מי? |
|
