|
היום הוא המחר שאתמול כל כך דאגת ממנו...
אהבה - מהי?
פעם כשהיו שואלים אותי על אהבה, הייתי עונה להם פרחים,
שוקולדים, חבר שמחכה לי בבוקר עם ארוחת בוקר וקפה, לאחר שהלך
וקנה לי פרח מהדוכן שממול.
|
אולי זו טעות? אולי אני כן צריכה לחזור? אולי... אבל...לא...
אני לא יכולה יותר! אני לא יכולה להיות כל הזמן איתו! זה כל כך
רע לבקש מאדם קצת זמן לבד, עם עצמו בלי אף אחד?!
|
לאן דרכיי מובילות?
היכן היא המנוחה והנחלה?
|
ככל שהזמן עובר
חשה שדמותך נעלמת מעיני
מרוחי ונשמתי
|
נשיקה וחיבוק,
הכל בסתר.
תשוקה ובלבול,
הכל בחדר.
|
גומר אותי עד הטיפה האחרונה
|
חשבתי שעם הזמן זה יעבור
הגעגוע הבלתי נגמר
|
שוכבת על החול
מופשטת ממחשבות
|
התחבאנו מן העולם
רק שנינו
|
קרני השמש החמות
נשברות עם הרוח
|
עומד לידי
ועובר בי הרטט
השמש נצבעת באדום
ואני מסונוורת
|
עד שהיד מתעייפת
הדף מתקמט
מלא קשקושים
|
אני מבקשת משהו עמוק יותר, משהו מבפנים
משהו שאף אחד אחר חוץ ממך לא יכול לתת לי.
את אהבתך...
|
חשה כיוצאת אליך ולבי קורא לך בכל פעם שיכול.
|
תנסי להבין שבגרתי ואין מה לעשות,
אני לא אחזיק את היד שלך לנצח ואלך אחרייך לכל מקום.
ולפעמים אני אגיד דברים שיסתרו את מחשבותייך
אבל זה היופי שבלגדל ילד
|
מחכה לרגע בו אוכל להיות שלך ואתה שלי
|
מעולם לא חשבתי שבגיל כזה צעיר אפשר להיתקל בקשר כזה. היית
צורח-צווח עליי, משפיל אותי ובדרך שאינה ברורה לי עד היום היית
מצליח להחזיר אותי אליך בכל פעם מחדש.
|
|
|
מיכלי, את אולי
מיוחדת אבל אני
קטין
אפרוח ורוד
מסרב בנימוס. |
|
