|
"בא לי לקחת את העט וללחוץ אותה חזק חזק על הנייר,
עד שהמילה תבכה, אז אולי המילים ישירו לי מה שלא
אוכל לשיר בעצמי"
מול פניה היפות אני שמה את כעורי
לעיניה התמימות אני חושפת כאבי
|
הילה של אינטליגנטית ריחפה פעם מעל ראשה
טשטשה תסכוליה, הסתירה מרירותה.
|
כי תבוא הסערה
והכעס והכאב ואחרי
|
חוט דק של זיכרון קלוש שלא יודע להסביר עצמו
המחשבה על אבא
|
אני עומדת ומחכה לחסד הכישוף של הכמיהה,
ללא תנועה, מתבוננת אל מעבר למוכר,
ברגע הגילוי, אנצור את ראשי, ואנציח הרגע,
|
ימים שיבואו לא מחכים שאהיה מוכנה
ולקיר הבלימה עוד לא נוספה הלבנה האחרונה.
|
אז,
ישתחרר הרסן
פטישי מילים יהלמו במוחה דורשים דין וחשבון
|
בן אנוש עלוב ומחליא
נפש ענייה שופעת חיות
|
כשאעמוד מול הכל יכול
אספר לו שהדבר היחיד לו יכולתי,
הוא לחיות בלעדיו.
|
למסור את גופי לאחיזה המוחלטת
לאבד משקל
לצנן את הדם הרותח
|
|
|
ילד טוב משאיר
סימפוניה
גמורה!
קומיצה מחנך את
שוברט. |
|
