|
כשטלי הסתובבה לכיוון שממנו באה ראתה שהסגריריות המשונה מתפשטת
אט אט במורד הרחוב כמו סרט ישן הממיס ממנו את הצבע. ורק אז
שמה לב למבטיהם ההמומים של העוברים והשבים, גם הם רואים את זה,
גם הם שמים לב.
|
יום אחד בא לשכונה קוסם.
איש רזה ומסכן עם כובע מצחיק.
אומרים, שלפני המלחמה, הוא היה הקוסם הכי טוב בעולם.
אבל היום הוא אפילו לא מצליח להוציא שפן מהכובע.
|
אני מקווה שלא תכעסי, ואם כן אז שתסלחי לי מהר, כי אני לא עושה
כלום כדי לפגוע בך, להפך.
כי את מבינה, אני כבר לא פה, אני לא במשרד שלנו, שאותו הקמנו
יחד, אני לא בעיר שלנו שאותה לא הסכמנו לעזוב גם בזמנים הכי
קשים, ואני גם לא בארץ.
אני בדיוק מעלייך.
|
קוראים לי משה ואני מטורף.
קוראים לי משה ואין לי ידיים, אין לי רגליים ואין לי חיים.
|
|
|
עם כל הכבוד
למקרה המצער
שקרה שם,
מה זה השם הזה
קוטאותי?
ולאן נעלם
צבוטאותי?
שגם זה לא שם מי
יודע כמה...
אבל הוא בחיים
אז לא מדברים
איתו.
אבל קוטואותי,
מה זה?
בצבוטאותי לפחות
יש תאור של
פעולה וזה אולי
מובן או מועיל,
אבל מה זה
קוטאותי, זה
נשמע כמו שם של
דלקת במעי הגס!
להב בן-לאדן,
גננת במעון
לקשישים, בויכוח
פילוסופי עם
מעריץ. |
|
