|
"not of the seed of adam we are,
nor is abraham our father.
but the seed of the proud angel,
driven forth from heaven"
Again I'm left staring at the shaters of hope
And I beg to a god I invented today
|
וקירות דוממים מספרים בלי תנועה
על ילדה תמימה שתמימותה נתלשה
על צעקות לעזרה ועל צווחות נוראות
על חלונות נסגרים ועל דלתות ננעלות
|
הבוקר עוד רחוק לו
אך כבר לא אשוב לישון
אני פשוט שוכב פה
מנסה להאחז בחלום
|
הלך מטייל בארץ
המכוסה בטון ואספלט
מחפש הוא את הדרך
לרקפת הצומחת בלאט
הלך מטייל בארץ
בהרים ובמדבר
לצד הביוב המצחין
הזורם עם הנהר
|
התותחים נישאים לחזית,
החרבות נשלפות מנדן.
הגיעה זמנה של שינאה חרישית,
להתפרץ בתרועה אוחזת תזזית,
להשכיח אמהות ובכיין.
|
מכתב אחרון, לכל אהוביי
שלא אהבו אותי חזרה
ולך מכולם, שהרסת את חיי
שלא אהבת אותי, אהובה
|
בדממה של השחר,
בלי מנוס או מפלט,
בכנות הנוקבת,
המתגנבת בלאט,
|
מול מתקפת טרור בת ארבע שנים
מול שריפה ברחובות וגופות ילדים
מול אובינו, פושעים, בלי חוק ומשפט
אבדנו גם אנו מנשמתנו מעט.
|
לאור הירח, לצלילי הגלים
רחוק מן העיר הקולות מועטים
הוא יושב שם לבד עם דמעה בעינו
רק הירח מעל חולק יגונו
|
לא רוצה עוד לחיות,
מפחד מלמות,
לכוד בחיים,
בין קיום לסיוט,
ולמה אלוהים משחק עם שדים,
מלאכים אדומים,
על חיי?
|
עם בוקר של סתיו,
שמיים כהים,
מתעורר מאוכזב,
מחלומות אל חיים
|
האדמה עוד ספוגה בריח הגשם
הפרחים עוד קמולים ממשקל הדמעות
וגבי עוד שפוף בלאות מייאשת
דמעותיי לא שטפו את הכאב העמוק
|
כשהחושך יורד והציפורים משתתקות
עם השתלטות הדממה בא מותם של תקוות
|
דואב וקרוע,
נטוש ומרוחק,
לב מיואש
יושב ובוכה.
|
שרון היא הים
והים כמו שרון
מכוסה עם הבוקר בקצף
שאריות הים הסוער
שסער לבדו
שצווח עד שהגיע להרף
והים הוא שרון
ושרון כמו הים
כורעת לה,
רועדת
מתבוננת בשמש מחכה ליום
שיעורו חבריה מאמש.
|
|
|
כולם מדברים על
קמיצה- אף אחד
לא מדבר על
בוהן
לאחד כואבת זרת-
הוא מקליד עם
האף, כמה אצבעות
על הסלוגן!
זוזו לסטרי,
שחושב שמוקי זה
שם מצוין
לסלוגניסט, אבל
לא שאלו אותו,
אז שיתגייס
לצנחנים יא
בנזונה! |
|
