|
אנשים עוברים מול פניי. אלפי פנים מוכרות, פנים שראיתי רק לא
מזמן. רק אני יושב ובוהה באותם פנים ולא מבין, איך יכולות פנים
אלה להתעלם מהדמעה שנוזלת לי על הלכי?
|
הנמל ברקע, השמש ברקיע, והמזח המוזנח בצבע הלבן-אפרפר נמצא
באותו המקום, ואין בן-אדם שאליו יגיע.
|
על שולחני עומד לו נר.
צבעו לבן הוא.
נר נוטף, נוטף על תמונות אהובי.
כי הנר בוכה הוא.
|
לפעמים תוהה אני.
ציפור זו, עם כנפיה הצבעוניות, איך רואה היא העולם?
|
|
|
