|
" ערב יגאל, 1983 - ?
אף פעם לא הפסיק לנסות, ותמיד סלחנו..."
יותר מכל הושפע העכבר. עכברון קטן היה, חסר ניסיון. העולם,
הזמן, זנחו אותו, ורק כי חש כך.....זכר עוד הכיצד הצילה אותו
שוב ושוב כשהיה אובד בקצה העולם, תועה במחוזות רחוקים, והיא
שולחת ידה המתארכת ומדריכה אותו בחזרה אליה. והם אמרו שלעולם,
לעולם לא תכבה.
|
במקום כלשהו, בזמן כלשהו, יש טירה. והטירה ערפילית ומרחפת,
מסתורית וקיימת-לא-קיימת. רחוקה היא מכל עין ואטומה לכל אוזן,
גדולה מכל מחשבה וזעירה מכל נקודה שהמתבונן יבקש לראות.
|
מר רוטסינסקי נראה מעוצבן. הוא הביט בשעון. "מר שדו, אין לנו
זמן. אני ממהר לפגישה, אל תקטע אותי. אני רוצה שתכתוב על
הולוס."
בבת אחת חזר אוון למשרד, ולעורך שבו. עיניו החלו להתערפל, כמו
גם חושיו. הביט בעורך המוזר בתמיהה חסרת אונים.
לבסוף פלט: "מה?!"
|
שמעתי על איש שהיה מתבודד בצריף ישן על ראש צוק שומם.
|
שוב דיברו על הדבר המטופש הזה... כל המבוגרים מדברים על זה כל
הזמן, וגם הסבירו לנו את זה בבית ספר, כמה פעמים, אבל זה עדיין
נשמע מוזר. תגלית כזאת, אמונה חדשה, מוזרה... שהשמש, השמש...
היא לא אמיתית, היא רק בכאילו, היא לא נמצאת...
|
ובסוף ליל אפל אחד חזר שוב וניצב על מפתן מקום מושבו הקדוש של
האב. שוב לא היה היצור התמים שנועד להשכין רוח אנוש בעולם שלא
רצה בה. ללוחם צדק גאה וחופשי היה, נוקם העוולות, שליח
הקורבנות מטיל שררה. רוחות הניצחון עלזו בו וחיים חדשים נשקפו
על פניו הלוהטות. והאב
|
מחלת ה-OMB היא מחלה קטלנית במיוחד שמקורה בנגיף הנפוץ אצל
פרפרים מסוגים שונים. על המחלה שמעתי בשלב די מאוחר אומנם, אבל
הוא עד עכשיו לא שמע עליה.
|
Majestic beauty too deep fills the lake.
|
יעלו בדם ואש
רבבות אחרונים
מלאכים אפלים
אריגים לבנים
|
מי שהלך בגיא צלמוות- יודע.
הוא כבר ראה את המראות האלה,
כבר שמע את הקולות.
|
בשררה תמשלי בם
שקצים תשלחי בם
לטירוף תהיי בם
והם יהרסו
|
יש קרב ענקים בקצה השביל
ויש בכך דיבוק
יש קול סירנות עתידי ונכון
ויש בכך ניחוש
יש זוהר שמימי בחלל האטום
ויש בכך חיזוי
יש נביא מתבודד בעומק עירו
ויש בכך ליקוי
|
סינדרום הסיבוב נעוץ תמיד במסלול תודעתו של האדם החושב...
|
"קדושים תהיו" הוא צווה. היה מפזר ברוחו מחשבות לבנות
בליבותינו. ואנו משתהים... רוצים לישון, רוצים לברוח, רוצים.
לעצמנו, לנו, סתם כך. ומי אנו?
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
רציתי לכתוב פה
סלוגן די קצר/
על איך אני כותב
באופן מוזר/ אך
איזו צרה/ המוזה
נגמרה/ ונתקעתי
עם חמשיר לא
גמור כזה כי חסר
לי חרוז. |
|
