[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
דוקטור לפט



לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה נכזבת
הסתברות; זה הכל. הכל צירופי מקרים , הקשורים במהלך עניינים
כלשהו שהיה צריך להתרחש קודם לכן.
ואז זה קרה; היא חלפה מולי; היה ניצוץ, באמת, גיצים עלו
מהפרוג'קטור שהאיר לכיוונה מכיווני.

יומן
לכל מקום אליו אני הולך, אני לוקח איתי קיר, כותל, חומה; שם
אותה עלי כשריון; יש בה צוהר קטן - דרכו אני מסתכל על העולם.

פואנטה
ידעתי מיד - עלי לרוץ ולשים את האפוד הקרמי.

בלשי/מתח/ריגול
הם לא הציגו את עצמם או טרחו לשאול אם הוא מתיר להם להיכנס
לביתו ולחדרו, אלא הגיעו אליו והחלו לדבר אליו.

בלשי/מתח/ריגול
4:30, לונדון
"היום בעוד שעה יעבור בחור כבן 23 בריצה באזור התחנה הקבועה.
הוא יהיה בנעלי ריצה אפורות, חולצת דרייפיט אדומה ומכנסי ריצה
כחולות - שים לב טוב טוב לצבעים", אמר ארנולד בתדריך.
"בשניה שתראה אותו, תדע שהאדם שיגיע מיד אחריו הוא המטרה
שלנו", המשיך.

הומור
"היי שמת לב שמכונת הכביסה התחילה פתאום לעשות רעשים מוזרים?"
"כן, למרות שהיא תמיד דיברה אלינו, פשוט מעולם לא הקשבת לה;
אני, לעומתך, שם לב תמיד לדבריה, היא מאוד מעניינת".
"אחי, כמה סמים לקחת?"

יומן
תמיד הוא שם, לובש את אותה חולצה שחורה, את אותה הכיפה
בלוויות.

פואנטה
בכל פעם שהיה רואה אדם לבוש בבגדי ספורט, עם נעליים לרגליו
הדבר עורר בו צורך עז לשלוח יד אל האקדח.
בתחילה רק זה בלבד עורר בו את הצורך, אך עם הזמן גם מראה של
אנשים שנראה כאילו הם רוצים לרוץ לאנשהו אך חוששים מאיזושהי
סיבה.

מדע בדיוני
הסתכלתי מסביבי, פתאום הכל נראה איטי יותר, הכל נהיה מוזר -
קצת מעורפל, ופתאום נעצר לחלוטין.

מדע בדיוני
לפני מספר שנים המציא איזה חוקר מוח מכשיר מוזר ומעניין כזה -
אתה חובש אותו על הפנים, ומחבר למוח בעזרת אלקטרודות שמוחדרות
אליו.
המסכות האלה מופלאות לחלוטין - הן גורמות לאופי שלך להפוך לכל
מה שתחפוץ בו ואף לשנות את תווי הפנים, מנח הגוף ואצל רוב
האנשים גם את

פואנטה
כל חיפוש אחר רופא כזה העלה חרס; לבסוף החליט ללמוד רפואה.
הוא סיים את לימודי הרפואה בהצטיינות, למעט הפן המעשי - בו היה
לו קשה במיוחד, בשל ידיו השמאליות.
הדוקטור נהיה עם הזמן כירורג ידוע, אשר חקר את הנושא לעומק
והתמחה בכירורגיית גפיים.
יום אחד, על אף שהת

סוריאליזם
"נראה לי שאלך לקחת עוד קפה" אמרתי לדניאל, האחות שהייתה איתי
במשמרת. כשחזרתי עם כוס הקפה בידי קרה משהו מוזר לחלוטין -
נכנס אדם לבוש בבגדים שחורים אל המחלקה והחל לדבר איתי.

יומן
בואו נצא מנקודת הנחה שכולכם יודעים מי אני, הרי כולכם נתקלתם
בי בעבר.
אתם יודעים את שמי - מצויין, אך רובכם לא יודעים מה אני שווה,
או אפילו מה אני מייצג.

יומן
הכל התחיל כשהוא חטף בעיטה בביצים.
כן, הוא קצת היה בלתי נסבל; עדיין - זה לא סיבה מספיק טובה, אם
תשאל אותו.
הוא המשיך כל הזמן רק להגיד - "זה הדבר הכי חסר כבוד ושפל
שאפשר לעשות"...
חלק הסכימו, חלק לא; לו לא ממש היה אכפת...

יומן
העתיד כבר כאן! הכריזו שלטי חוצות בכל עבר.
הרפואה מתקדמת מתמיד, הטכנולוגיה מרקיעה שחקים והכלכלה
מתייצבת, וכך גם הפוליטיקה.

מקאברי
פתאום נפלה עלי ההבנה - חיי המשפחה האלה, הם לוקחים ממני יותר
מדי. ההצלחה שלי בעבודה מתנגשת איתם כל הזמן, ובמיוחד איתה -
אשתי.

ארצישראל
כלפי חוץ היה הקיבוץ שלו מקום אידיאלי, כולם אוהבים את כולם,
כולם עוזרים אחד לשני ומסתדרים - ממש אוטופיה.

דיאלוג
"סבא ענה ששמע את הבן של אחד מהחברים שלו בבית האבות מדבר על
חיים לאחר המוות, בגירסה המודרנית... כשאתה מת אתה הופך
לאתר...

מקאברי
כל עלבון שנאמר לו היה נחקק בתוך גופו כחתך, ללא כאב פיזי
גדול, אך עם השפעה נפשית עצומה.
כך במשך שנים, כאשר קראו לו "אפס", "בן של הזונה השכונתית"
ועוד כינויי גנאי שונים, הוא רק ספג עוד ועוד חתכים וצלקות.

מדע בדיוני
במהלך המחקר הועמד שי במספר מבחנים שונים הכוללים סיטואציות
אנושיות שונות, ולבסוף התגלה כי נכשל במבחן.
הרופא הנהן ושחרר אותו לביתו.

בלשי/מתח/ריגול
פתח תקווה, 5:40
היא נכנסה למכונית ונסעה. היא ידעה כל מה שעליה לעשות, אך החלה
לחשוש שלא תצליח. בגלל כל מיני דברים ומחשבות מוזרים שעוברים
עליה לאחרונה.
בני ברק 7:34
בכניסה לבנין היא ראתה את שם המשפחה "כוהן" וידעה שזה הסימן
שלהם שפה אמורה להתקיים הפגישה.

פואנטה
הוא היה בעל לב זהב, כזה שכל אם ואב היו רוצים שיהיה הורה
לנכדיהם.
בכל דבר שעשה היה נראה שהוא עוזר לאחרים, או לפחות מנסה לעשות
כך.
עם זאת, היה באופיו דבר כה מנוגד והפוך לתכונה זו -

פואנטה
כל אחד צריך לשאול את עצמו מתישהו אם הוא מוכן לזה.

פואנטה
לא צריך להחליף בגדים כדי להתחפש.

מלחמתי
ההגנות האוויריות, הקרקעיות והימיות יצרו בועה - לא רק של
הגנה, אלא גם של מבט למציאות. בזמן שראשי המדינה המשיכו להגיד
להמון שהמצב לא יכול להיות טוב יותר, המשיכו האויבים לחזק את
יכולותיהם

סוריאליזם
עמוק בתוך ראשה התרוצצו מחשבות שונות, אך הן לא היו הדבר היחיד
שהתרוצץ.

אהבה נכזבת
שיר ידעה הרבה על אותו חייל, שכן קראה עליו רבות. מספר שנים
לאחר מכן, אותו בחור צעיר גילה כישרון אמנותי טמון בו, והתעתד
ללמוד אמנות באקדמיה ולמצות את כישרון זה.
בזמן זה יצא העלם הגרמני עם גולדברג כשנתיים.

יומן
שטיח אדום, כזה כמו של הוליווד ושל הפרסים הנלווים, היה פרוש
בפני לעתים לא מעטות.
במהלך חיי גם נבנו לא מעט דרכים רק עבורי, ונשתלו מדשאות רכות
עליהן יכלתי לרוץ ללא חשש מנפילה.
כעת, פתאום, השתנה הכל.

דיאלוג
"לך על זה, מה יש לך להפסיד? זה לא שיש לך כבוד גדול במיוחד",
אמר אחד.
"לא, היא לא בשבילו, למרות שהם מתאימים כמעט לגמרי, זה לא
מתאפשר בגלל ההפרש הגדול בינהם"

מלחמתי
גם אילו היה מאמץ את אוזניו ועיניו לקצה גבול יכולתו לא יכל
לשים לב אליהם

סוריאליזם
הסתכלתי בשעון. סוף סוף הגיע הזמן הזה... חיכיתי לו לא מעט,
וכשאני אומר לא מעט אני מתכוון למספר שעות. התעצבנתי מעט, אחרי
הכל לא בכל יום אתה קובע פגישה כזו ומתכונן לקראתה כל כך הרבה,
אך כשמי שקבעת איתו מבושש להגיע ואתה כבר חושב לחתוך, זה מביא
לך את הסעיף.

אלגוריה
"תראו אותו... ככה סתם נגד הזרם".
"בנונשלנטיות מעצבנת כזו הוא פשוט מתעלם מכל ההתנגדות שהוא
אמור להרגיש ועולה עוד ועוד"

חוסר אונים
לכל אחד היה שק של דמעות בעין - מין דבר ביולוגי לא מובן כזה,
שתפקידו להפריש נוזל לעין במצבים שונים, שביניהם גם בכי רגשי.
לה לא היה כזה.

פואנטה
הדיבורים ביניהם היו סוערים ורעש רב עלה מהאזור בו ישבו.
ברגע שהגעתי לידם, פתאום היא התפרצה, בלי שהצגתי אותה קודם
לכן...


לרשימת יצירות השירה החדשות
ביקורת
אוי לו למי שיסטה! הטור אינו סובל זאת
אוי לו למי שיחליט שונה! את עתידו לא ניתן לחזות
אוי לו למי שיעשה אחרת! אסור כאן לנהוג באופן שונה
אוי לו למי שיפתח את עיניו! להיות בלי כיסוי זה לא מהנה.

מצב
החברה צריכה שינוי! שלטים מוכנים בידי ההמון,
החברה צריכה שינוי! צרחו שם כולם אחוזי שיגעון.
החברה צריכה שינוי! את השלטון צריך להפיל,
החברה צריכה שינוי! כל אחד כאן מרגיש שהשני טפיל.

מורבידי
במירוץ האינסופי של החיים, כולם יודעים; תמיד נגמר עוד מלפני
שהוא מתחיל.
המירוץ האינסופי שבעולם, הוא לכולם; ממנו אין בורחים.

הרהור
סבא סיפר לי על קונצרטים גדולים,
עשרות נגנים והמון זמרים,
הופעות אדירות של פעם בחיים.

אינטרוספקטיבי
הגלגלים שלי במוח מסתובבים בלי סוף, אבל קשה לחשוב - עברה פה
ההיא עם המחשוף.
מיליון מחשבות עוברות עכשיו בראש, מדוד המלך, דרך פסנתר
ואחשוורוש.

הומור
רוצה להיות רוקר ששובר במות, שתמיד נמרחות עליו בחורות
עירומות.
רוצה לנגן מנגינות די טובות, לא להפסיק לשבור לבבות.

תחושתי
אני ממשיך לשתות עוד ולא משתכר, בעוד האלכוהול ממשיך להתייקר.
שוב רציתי לשכוח, את הזמן פה למרוח; כבר אין לי עוד כוח
בכלל...

כמיהה
אני כל כך צריך אותך עכשיו, כל כך רוצה אותך;
שתעברי לי בראש, שתשאירי לי במחשבות.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כמיהה
אז למה עכשיו זה כל כך שונה? הרי ביקשת בעבר בקשות גדולות פי
כמה מזו.
מה כל כך קשה בלעשות את זה? מה כה קשה בלבקש ממנה דבר כל כך
קטן? בקשה קטנה בסך הכל...

פעם אחת, למשל, לפני שירדתי מהרכב הממוגן בדרך לעוד הפגנה
שהיינו צריכים לפזר, שמתי עלי את המסכה של החייל הקשוח וחסר
הפחד.

הרהור
ברור, שרוט זה תמיד "בקטע טוב", כי אם לא הרי לא הייתם מדברים
איתי או מעזים להתקרב אלי, וכנראה שהייתי מאושפז איפושהו עם
ריפוד בכל מקום.

אוטוביוגרפיה
אני מעולם לא הייתי אחד כזה.
אף פעם לא היו אנשים שראו אותי עושה את הדברים שאני עושה וחשבו
לעצמם "וואו, זה מעל המצופה"...

אוטוביוגרפי
שיגיע, שיגיע, שיגיע!!
אני כבר משתגע.




ידע זה כמו ים:

אם אתה לא יודע
לשחות, אל תכנס
למים
העמוקים...

סיזיפוס מזהיר


תרומה לבמה





יוצר מס' 93246. בבמה מאז 20/3/19 10:17

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעידו מאיר
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה