|
יליד 80'.
וינק אף פעם לא הצליח לישון. אחרי שהיא עזבה אותו זאת אומרת.
אפשר לומר שהסיפור שלנו מתחיל בדירה חשוכה, בלילה חשוך ועם
וינק אחד שלא מצליח להירדם. הוא שוכב בחושך, ואז קם ומתיישב.
אין צורך להדלקה של אור. האור אצלו דלוק 24 על 7 במוח. זה כבר
לא מיוחד.
|
כשעמדתי באמצע החדר, בחושך, ברגע של שקט מוחלט, בוהה בחנוכייה
הענקית על בניין העירייה הישן, כשברדיו משמיעים ביצוע אקוסטי
לשיר הזה I will never know. של הקרדיגנז והנרות של החנוכייה
הענקית מנצנצים לי ונכנסים לי לחדר, לא יכולתי שלא להיזכר
בדברים.
|
אז הייתי במסיבת מילניום וישבתי די לבד כשספרו לאחור ומליוני
זוגות הסתדרו לנשק ואני ישבתי על כיסא והסתכלתי איך כולם
ממרקים את השפתיים ורציתי גם ואז נגמרה הספירה וכולם התנשקו
ומישהי שעמדה לידי הסתובבה ונישקה אותי נשיקה ארוכה ונעימה
ויפה
|
השיער הקצר שלי יארך.
קווי השיזוף ייעלמו.
האישונים יתרגלו להתרחבות מוקדמת.
התסריטים יהפכו למרירים. הקונטרסטים יתעצמו.
המרקים יעלו אובך דק על המשקפיים.
|
בעתיד שלי עצים ירוקים וגינות
אני חובק את ידיי
ומחכה לגשם
שינטוף וינזול וישטוף את כל הטנדרים הלבנים והמלוכלכים
שחונים מתחת לבית שלי.
|
|
|
"50 שקל שאני
עובר בין שני
הבניינים?"
11.09.01
08:00 בבוקר
מטוס מספר 2. |
|
