|
ה-8 באוגוסט 1974. השמש קמה בבוקר עם חיוך.
12 שעות צירים כואבות ומעייפות. נולד הפלא.
נוגע בחיים, במוסיקה, באוכל, וכל מה שעושה טוב בלב.
ארבעה אלבומי זהב מאופסנים במחסן. תקופת היי פייב
מאופסנת גם כן.
משתדל לצבוע שיערו בבלונד כדי שהשמש תוכל ללטף
ולפנק.
אוהב נישוקים וחיבוקים.
יפה לי?
שאלתי את עצמי
מבלי לדעת ת'תשובה
|
אני עוף די מוזר
בין קירות לבנים
כתם של צבע
בין גוונים אפורים
|
זיינתי את השירה - העברית
בלי לשאול אותה, מבלי לדעת אם מותר
|
האושר מתחיל לטפס
מכפות-הרגליים
ומציף את כל הצנרת
של הגוף
|
השמש מחפשת את העיניים שלי
כדי לסנוור לי את החיים
לשם הוכחת הבריאה
שמזמן פרחה מגופי
|
אני בוהה באור
שמחשיך לי את הרצונות
שהרצינו בתוך הלב שלי
שכמעט והתאבן
|
לילה.כולם ישנים.
אפילו גן-החיות בשקט קפוא.
|
ומה בעצם את מנסה להגיד לי - שהמכנסיים שקניתי כל-כך מזעזעים
אותך שאת עוזבת את הבית?
אם את יכולה להיות כל-כך מטומטמת לעשות עניין מחתיכת בד,אז
באמת שעדיף שתלכי.
|
בוקר
אני קם שלם,מלא חיוכים.
שבוע חדש מתחיל עכשיו
וזה עושה לי נעים.
|
עוד לא עבר רגע
וכבר אני מתגעגע
|
|
|
"תגידי, זה
מכנסי חלל מה
שאת לובשת?"
"לא, למה?"
"כי התחת שלך
נראה לא מהעולם
הזה."
(מתוך: "משפטי
ההתחלה התמוהים
ביותר בעולם",
הוצאת "פגר".) |
|
