|
 193217077 IM
היא לא עומדת בזמנים וכבר די החשיך,
זיכרונות שאסור לשכוח וחיים שצריכים להמשיך,
הדסקית וספר פסיכומטרי בצד על השידה,
לאן הולכים המפקדת, לאן מתקדמים ילדה.
|
ואחכה שאולי תעברי במקרה היום,
בספסל ההוא, שנרדמנו ורצינו לחלום,
ברגע שחייכתי סתם מתוך שינה,
וחרטנו את היום, החודש והשנה,
כמה אף אחת, כמה כבר שכחת.
|
התפשטת לך לבד ומחית עוד דמעה,
נרדמת עם השירים הישנים שלי מתחת לשמיכה,
נזכרת בנשיקה הראשונה, לא ידעת שאני גוסס,
ואת הנשימה האחרונה שלי, אין איש שיחפש.
|
ואין קונים, מתחילים להתבלבל,
עומדים בצד וצועקים, לאב פור סייל,
ואף אחד לא בא, גם לא מתעניין,
שואלים את הדודה, מבררים אצל השכן.
|
ואני שוב פוסע לבדידות שבה,
בדרך הכי קרובה,
בשביל שקרוי על רק שמי,
אני הולך לבקש את כל מה שאין לי.
|
יש לי חבר, כזה קרוב,
מספר כמה שרע, כמה שטוב,
על סמים קלים וצבא ארור,
מה שמעורר ומה שעושה אותו שבור.
|
ועכשיו, כשאת מסירה את כל האיפור,
מלמלת לאוויר, שזהו, נגמר הסיפור,
את מציירת לב עם אודם על המראה,
והעצבות מתפשטת מקיר לקיר, עד לתקרה.
|
ואמרו, אל תגרום לילדה לבכות,
אלוהים סופר לה שם את הדמעות,
ומה אני, טובע ברגשות אשם,
מתגעגע אלינו ומרגיש מטומטם
|
אני רוצה ליהנות מהרגע ולהתרגש,
מזמין שוב סרט ושותה יין חצי יבש,
מדמיין לי ים שקט ורגוע,
ולמה הכל אצלי פה תקוע.
|
הוא בא ואומר בשקט שלום,
וזה הזמן לקום, להתעורר מהחלום,
הוא זורק עלינו יותר מדי כתמים,
וכולם שותקים, ממשיכים לעשות סמים.
|
חיים של סרטים מצוירים,
עם האופציה להוריד חולצה,
לקום ולעזוב את הכל,
הפה נפער ולא יוצא ממנו קול.
|
אני מנסה להסביר, נופל לתוך מכתב,
גם השמש כבתה, ואני חי על נר,
מכל ההילה שבחוץ, אני לבד מסתתר,
רוצה לרוץ לאמא שתחזיק לי את היד,
מחפש קצת חום, אתה חייב להיות שם, גאד.
|
היהלום המתוק,
כל כך רחוק,
הפרח הנדיר,
הפסיק להאיר,
|
אם תלכי מחר,
אנא, תשאירי לי מעט ממך,
משהו מתוק לטעום אצלי בחיך,
זיכרון קטן, חלק מליבך,
|
אני האיש,
שעכשיו בלילה פושט את המדים,
שומר את האמונה לימים מיוחדים,
מסתיר את התקווה, הפרחים הורודים.
|
אני מאוהב מדי בשביל להתאהב,
אני מאוכזב מדי בשביל להתאכזב,
אני עצוב מדי בכדי לבכות,
אני משעמם מדי בכדי לחיות.
ואת, רעה מדי בשביל להשאר מתוקה,
את כבר מזמן לא פה, בשביל להיות רחוקה.
|
ואני ככה נמתח בין כולם,
שקר ואמת חיים באותו עולם,
אחד מושך ימין,
השני מושך לשמאל,
האינטרס פועל,
ההיגיון אבד לו מתחת לחול.
|
והאורות לאט כבים בכל הרחוב,
ואני עדיין פה, לעולם לא אעזוב,
עם הבלדה שלי, על ילדה מתוקה,
אני נותרתי, ממלמל בלדה של שתיקה.
|
בלונים אנחנו, בלונים כולם,
בלונים מפוזרים בכל העולם,
מלאי אוויר, ואין קצה חוט שיסביר,
מאה אחוז בלאגן, כולם צמודים לקיר.
|
אנחנו, תמיד ככה, בלי סוף,
חושבים, בלי סוף,
ולא מבינים באמת על מה,
משחקים, בלי סוף,
ולא מוצאים לנו במה.
|
כמו להיות תלוי על חבל, גוסס בכיכר,
ולחשוב כאילו אוהבים אותך כולם,
אבל בעת הצרה, אתה לבד בכל העולם,
ימים שחורים, בלי קשר לחיים.
|
שוב מבט למראה, עומד מולה שעות
בשניות שהעולם נעצר רק בשבילי
העשן מתפזר, אפשר לקחת לריאות
גם היא כמוני, שבויה בתוך חומות
רואה הכל מהצד, רואה בעיניים עצומות.
|
ופתאום, שוב עונה, ההוא הבן זונה,
כוסאמק, כבר היה עדיף שתיהיה ממתינה,
כדי שלחשוב שאת מדברת עם הידיד ההומו,
סתם משעמום, לדעת מכל הכיוונים מה שלומו.
|
הבגרות בעיניים, והכסא שוב ריק בכיתה,
חושבת לה, שורפת סיגריה בדקה,
והמיטה הגדולה שלה למטה הפעם ריקה,
|
סרט סרט, לקח אותה להקרנת בכורה,
מסיבות כוכבים, הסניף לה עוד שורה,
כמה מילים, והח"מים בהופעות חיות,
וי-איי-פי-רסינג, זה מה שחלמתי להיות.
|
ושברי מילים אחרונות,
ליטופי ידיים רכות,
לא היה רמז לבאות,
לדמיין אותך ולא לראות.
|
נשיקות תמיד נגמרות בלי טעם,
מזכירות מה שהיה, ומה שלא יהיה אף פעם,
את כמו חלום רטוב, שעושה לי רק טוב,
אבל הרבה יותר רע, ממש רע,
ויש עוד טיפות, גם אחרי השיירה
|
הגשם הראשון שוב מגיע אליי בלי הקדמה,
בשקט מרטיב את גופי שמתעורר מתרדמה,
הוא חודר עמוק, בין כל העצמות,
הלב מיד נפתח והעיניים נעצמות.
|
והחלומות שלי, אף פעם לא ברורים,
חלקם אגדות, חלקם סיפורים,
בין מוות ואהבה,
רוב הזמן הקצתי עם מין אכזבה.
|
קונה סיגריות לייט ומתניעה,
בשיער אסוף, מנפצת את הבועה,
בורחת, חולפת בין בתי קפה,
ממלמלת, כמה שהעולם הזה משקר יפה.
|
ארון חובק בתוכו סדרה של בדידות,
בין עונה לעונה, נשארה לה שם הידידות,
והוא תמיד היה מסדר לך את הבגדים,
הכל ממך, תגלי לי בדיוק מה ואיך.
|
ואני רואה עכשיו דמיון קצת שונה,
היא שוב מתקשרת, אני לא עונה,
בזמן הקרוב אין מקום לבלבולים,
זה קל לחיות, אבל איך מתרגלים.
|
סיפר, משעמם לו להוריד לילדות קטנות חזיות,
וכבר נמאס לחפש בלילות עוד כמה הזיות,
הוא טעם את הכל, סקס סמים ורוקנ'רול,
ועכשיו תקופת התנזרות, הגיע זמן לגדול
אין לאן, אמרה, החיים זה כמו גן חובה,
תמימים ויפים, לא הכל טוב אבל הכל לטובה.
|
גם הלילה פרשתי לישון קצת מוקדם,
כבר לא מחפש להרגיש איפה שחם,
לנדוד מאחת לאחד, מווילה לבלוק,
במיטה שלי לבד, לשכב טיפה רחוק.
|
תבוא, נראה סרט,
נדבר, נשתכר, יהיה נחמד,
תבוא, כן תבוא עכשיו,
תבוא, מקסימום נשכב.
|
לא שמעתי ממנה, כבר כמה ימים,
שקר או אמת, איך היא מעמידה פנים,
ושוב נזכרתי, באותו המבט האהוב,
לא שכחתי, איזה יום עצוב.
|
ממש מהפנט, חשבתי, באמת,
קטע מיומן חיים של ילד מת,
קראתי שוב ושוב, קצת יותר לאט,
מהיום המאושר בחייו נשאר דף מקומט...
|
יש עוד חלום, יש עוד מקום,
רק תגלי לעצמך אותך, עם קצת שמחה,
תמשיכי לעוף על כנפי הצרחה,
הוא פחד מעצמו, הוא לא ידע אהבה,
תנגני את הכאב בצלילים של תקווה,
והוא עדיין שומע, בו זה כבר לא תלוי,
כי החיים עדיין לא חזקים, More than U.
|
סיפרו לו פעם,
אין דרך לאהבה,
כי האהבה היא הדרך,
לחבק זה בערך כמעט,
לנשק זה כמעט בערך.
|
והיא אמרה, ככה משום מקום,
אותי תוכל להשיג אולי רק בחלום,
אז הלכתי קצת למיטה לישון,
אולי שם היא תשאיר לי קצת מקום.
|
את ואני, לפתע רק באמת,
המבט מושפל, השתיקה רועמת,
אני ואת, פתאום כל כך קרוב,
תביט, אמרה, הירח ותתחיל לכתוב.
|
בוא, בוא, היא כבר צעקה בעיניים,
ואני עוד רעדתי לשנייה או שתיים,
עד שלפתע, היא קירבה את השפתיים,
בוא, ובאוויר עלה ממנה אותו הטעם,
|
וחלומות שפתאום מתנפצים,
כי בכל שושנה יפה מגלים גם כמה קוצים,
ובכל רגש יש קנאה שתהרוס,
לכל גורל יש ייאוש שירמוס,
מכל האנשים יש אחד שישקר,
ואהבה, עליה מיותר עוד לספר.
|
ותמיד, תמיד טועמת מתוק מהכל,
חיה לך בשקט בלי זמן, עם שעון חול,
ותמיד, תמיד יודעת, משחקת בגורל,
בחיוך מתוק של נעורים, מפתה את המזל.
|
אני בוחן, האם זה הג'ינס או סתם החולצה,
עדיין לא מצאתי תשובה מה את רוצה,
ומה הופעת כזאת לא מטופחת,
כן, נכון, באמת גדל לך קצת התחת.
|
רצה לדבר, לא ניסה להכחיש,
רצה להסביר, איך זה מרגיש,
לרצות אותה ולא לדעת,
לחשוק בה ולא לגעת,
ולחשוף את ליבו המדמם,
לאהוב את הילדה, גם בקול מגמגם.
|
איך אשכח? איך אשנא?
כל יום נדמה לי כשנה,
איך ארדם? איך אעצום עיניי?
והדמעות זולגות להן לפניי.
|
והאהבה נוסעת לה בכל הדרכים,
הגה ביד אחת, לכל עבר מפזרת חיוכים,
מחליפה הילוך, לא עוצרת בשום רמזור,
נוסעת קדימה, לא מסתכלת לאחור.
|
וכן... היה לה שם חלום,
מבט מסתורי,
אבל בשבילי רק עוד סיוט,
בשבילה פשוט הגיע תורי
|
בחדר די גדול, יש לה חלום,
בגדים ונעלים זרוקים בכל מקום,
משהו חשוף, שיוכלו לראות,
שלא יאבדו לה בין הקומות.
|
לא צריך לדבר הרבה, כדי לומר,
לא היום, גם לא בטוח שמחר,
זה הכל תקופה, עניין של מהות,
אולי עכשיו, אולי חיים של טעות.
|
מיליון שאלות בלי שום סיכוי,
שביל טועה שנסלל עם הפיתוי,
הולך בלי מטרה, כמו נסיך שתוי,
בלוי... כבוי...
|
הבדידות העצובה, התמימות המכאיבה,
את יורה בלי מחשבה,
על מה את נלחמת בעצם,
וזה מדמם לי, המבט שלך, הקר,
תגידי לי, מתי זה נגמר.
|
דם, יזע ודמעות של אכזבה,
גאד, תן שלום במלחמת האהבה,
פליז...
במלחמה הזאת אפשר למות,
מבלי יד להזיז
|
מנגינת חיי, רגש בלי תנאי,
יש פרחים של מישהו חשוב,
שאף פעם לא נקטפו מתוך לבלוב,
שלעולם לא הרגיש באמת אהוב
|
זוהי מציאות, מן מציאות אבודה,
כולם לוקחים בקלות, רק עליי היא כבדה,
תסתכלו קצת בפנים, אולי תבינו,
תפתחו כבר עיניים, אולי לא תאמינו,
כי מה שאז היה, לא קיים עכשיו
|
ושותים נקי, הקרח נותר נמס בצד,
היא מלטפת ושולחת לי גם יד,
ואני מרכין ראש, מציץ לה לחזה,
יש לה מה להציע, אני חושב, או משהו כזה.
|
בין כל הרגשות, בין כל הדרכים,
גם הגדולים נופלים, גם הם בוכים,
שהירח נראה עצוב והעננים אפורים,
העולם כמו משקר והחיים קצת מיותרים,
|
לחלום רק אותך היום,
כדי לדמיין אותך גם מחר,
ולחכות ללילה בשבילך כל היום,
כדי לקטוף לך את הירח של מחר.
|
זה קצת מאוחר, כי כולם עכשיו בחלום אחר,
בורחים, חולמים,
דברים שאני כבר שכחתי, הם עוד לא יודעים,
ואם היא רק הייתה לא מנותקת,
הייתי מספר לה שכל הזמן היא תמיד צודקת,
מרגישה ויודעת,
חודרת לחלומות שלי בשקט ולאט פוגעת.
|
הכל סובב סביב אותה נקודה,
כזאת מוחשית, כזאת מטרידה,
ברגע בו נפגשים המאחרים עם השעונים,
את יודעת, עוצרים וכבר לא מחייכים
|
כפית, כפית, את מאכילה אותי בתשוקה,
בעוד מנת אהבה, ישנים כפיות בלי נשיקה,
ואני רעב לאושר הזה ששבע אצלך בעיניים,
האושר שכופל אם רק חולקים אותו בשניים.
|
הנה הסתיו, סתיו עכשיו,
שמזכיר לי ימים שהייתי מאוהב,
הנה שוב הסתיו, פתאום עכשיו,
שמספר לי עד כמה זה כאב.
|
אני שוב מנגן, שוב מזייף,
חושב שהמצב שלי די משקף,
מחבק לי משהו, קצת מלטף,
ומאמין שככה טוב, ככה כיף.
|
אדום לבן, אדום לבן,
אל תסע לפה, אל תפנה לכאן,
תשכח את הדרך, אחורה, אחורה תחזור,
בוא ניקח עוד סיבוב לפני שיעלה האור.
|
טורפת את כל הקלפים ושוברת חסכונות,
פקידת שטח שנתיים ומשהו, הזמן להנות,
עד מתי, פושטת את המדים ולובשת שמלה,
כרטיס כיוון אחד, את היעד לא מגלה.
|
ובחוץ שטים להם עלי השלכת...
כמוני, ולבבות שבורים אחרים,
שהיו פעם למעלה, בעץ מאושרים,
אבל חלפה פתאום העונה,
והכל השתנה,
ובלי להבין, הם ננטשו,
ואט אט, הם למטה נפלו,
חשבו שנכשלו...
|
והסוף מחכה אי שם בפינה,
פחד מוות לכולם, בצד בהמתנה,
חלק התפוררו מבושה,
ויש שגמרו בגלל אישה,
אחרים אבדו בלי בקשה,
ואני עוד חי, עוד חי בהכחשה.
|
פעמוני הזמן היום קוראים,
אתם לא שומעים, אתם לא רואים,
זה הזמן ללכת, הזמן להיפרד,
להגיד לא למה שפעם היה אולי כן.
|
כן, כי שנינו היינו תמיד מין,
מזל סרטן,
טיפוסים כאלו שברגעים החשובים,
נכנס בהם היצר של הילד הקטן.
|
התמונה שלה, כמה ימים עמוק במגירה,
בשביל ממנו ברחה, אין משם דרך חזרה,
ולא הספקתי לספר לה כל רחשי הלב,
רגע לפני שפרחה, זה הרגיש קוצני, כואב,
איפה את, איפה את, אהבה.
|
קום, תקום, תרגיש, זה עבר, מזמן נגמר,
צייר לעצמך כנפיים, ותעוף אל המחר,
תדמיין את הים, תשוט גם אל הגלים,
תזכר לפתע שגם לך היו פעם רגעים,
|
הלב שלי מתמלא ריקנות בצבע טרי,
לא לגעת, אני מבקש, בכתב די קריא,
כולם נזהרים ואז בעניין צבוע מתיישבים,
ולי זה רק כואב, למה מסובך הם חושבים.
|
צ'רלי עזב את כל החבר'ה מהשכונה,
את ג'וני, ניסים, ג'קי ואנה הזונה,
הוא כבר לא מתעסק עם חצאים,
עכשיו רוצה למצוא את השלמות
|
לך, לך תחפש את האהבות שלך,
תחפש אותן במקום אחר,
פה לא תמצא כבר שום דבר,
עדיף לך לוותר
|
את מואשמת היום, בבית דין עליון,
הכל נופל עלייך עכשיו, את עלים בשלכת,
הוא לא נכנס לך לעולם, לא נכנס לך לתחתון,
לא יעזור לך עו"ד, לא יגן עלייך סנגור
|
זה כבר הגיע למצב,
התחלתי לדבר עם עצמי,
ולאט לאט גם לשקר,
מבלי לדעת את מי
|
בלכתי אחרי קולך, בלכתי על החוף,
אני צועד, לא שומע את הסוף,
והים לוחש באוזניים, כל כך,
זה כואב או שאני סתם רוצה לחבק אותך?
|
אל תשקרי, אל תשקרי את כולך,
מה תעשי שתלכי עוד מעט לבדך,
תשבי בבית, תחשבי לא, תגידי כן,
תלכי כמו תמיד אחרי כסף שלי אין
|
כמה פתטי, פתטי כמה,
פתטי איך, פתטי מדוע, פתטי למה,
רק שאין לך כלום,
מגיעה התובנה להבין הכל,
לדעת, שגם מהעצב הקיים,
אתה תקום, תהיה הכי גדול.
|
וכמה שקט פה, כמה טוב,
כבר כמעט שלא נשאר לי מה לאהוב,
חברים תמיד בסוף הולכים,
באהבה תמיד בסוף בוכים
|
רק עוד דף, רק עוד עמוד,
כולנו ביחד, וכל אחד לחוד,
רב מכר בלתי נגמר,
מה שלא הספקנו היום, נשאיר למחר
|
מהי אהבה?
מתי היא באה ונוגעת, ולאן היא הולכת,
ונכון, בין כל הדמעות, היא לפעמים גם מחייכת,
נעורים, או לחיים, אבל תמיד היא ממכרת,
ובין כל השבועות והאמונים, כן, היא משקרת.
|
|
|
לך אל הנמלה,
עצל, טוב, עזוב,
קח מונית! |
|
