|
יליד 81
כותב כשרע לו...
הפעם נלך לאיזה פאב. לא הסכמתי ללכת למועדון שהיינו בו שבוע
שעבר. לא אחרי שהיא הלכה עם איזה בחור והשאירה אותי לבד.
|
כמה כבר בנאדם יכול לסבול? עוד אהבה זורקת אותי, עוד בחורה יפה
מסתכלת עליי במבט מוזר כזה שאומר: איך אחד שנראה כמוך בכלל מעז
לפנות אליי?
|
החלטתי לשים לזה סוף. שבועות אגרתי את כל הכעס והשנאה שיש לי
אליו. ניצלתי כל דקה פנוייה שהייתה לי בבסיס בשביל לחשוב על כל
הדברים הנוראיים שהוא עשה לי.
|
כל יום ראשון הייתי מלווה את אבא למחסום, כל פעם ראיתי איך
צוחקים עליו, מפרקים לו את האוטו וסתם מעכבים אותו. אבא רצה
שאני אפסיק לבוא איתו, הוא לא יכל לסבול את זה שאני רואה אותו
מושפל.
|
"העבודה" פרשה מהממשלה אחרי שראש הממשלה צירף אליה את אלי
איתן. המנהיג האהוב שלנו, של המפלגה הדתית הלאומית החדשה.
|
אחרי חודשיים נפסקו הרעשים, התחלתי להרגיש כבד יותר. לפחות ב10
קילו. עליתי על המשקל לבדוק, אבל לא רק שלא השמנתי, רזיתי.
|
היא לא בכתה כשחברה שלה נהרגה.
היא בכתה כשנשפכה לה קולה על החולצה.
|
כל החיים שלי מלאים בעקרונות. חלקם חשובים וחלקם די מטומטמים.
עקרון חשוב אצלי זה לא לשקר. עדיף לאכול קצת חרא, אבל לקבל את
נקודות הזכות על עצם העובדה שדיברתי אמת.
|
כשהייתי חוזר, כמעט תמיד, הייתי רואה את עומר יושב ליד אותה
בחורה ומתחיל איתה. היו פעמים שהם כבר היו בשלב חילופי
הטלפונים. היו פעמים שתפסתי אותם מתנשקים.
|
אחרי שהלכת לא רציתי להחליף את הסדינים
פחדתי לאבד את אותם רגעים מתוקים
|
אל תגידי שאיחרתי,
ולא רוצה לשמוע על אכזבה.
|
כתבתי על הצורך בשינויים,
וגם על אור החיים,
או החושך.
|
אך כמו אורפיאוס הוותיק,
אני מפנה את ראשי לאחור ואת נעלמת.
|
לרוב אני גם מקפיד לא לעשות את הכל מושלם. אני בדרך כלל דואג
לשתול שם גם איזה חסרון או שניים.
|
השנה שוב נפגש ביום הזכרון.
בשנה שעברה נפגשנו בבית הספר, לאחר שלא התראנו הרבה זמן.
אתה היית בקורס קצינים ואני, הייתי אותו חייל שבמקרה היה בבית.
|
קודם הראש קצת מסתובב, אחר כך שורפות העיניים, הצוואר והגב
נתפס. או אז מתחיל הדבר המשמעותי יותר, הצביטה בלב, הכאב הקטן
הזה שמסרב להרפות.
|
השארת אותי משותק, לא מסוגל לזוז. לא מסוגל לדבר ולא מסוגל
לתקשר.
|
|
|
לו הייתי
רוטשילד...
רוטשילד. |
|
