"...These are my lips, but they whisper sorrow
This is my voice, but it's telling lies
I know how to laugh, but I don't know happiness
And I must confess, instead of spring, it's always
winter
And my heart has always been a lonely hunter, but
still

Love tried to welcome me
But my soul drew back
I was covered with dust and sin
Love tried to take me in..."

(מתוך "Love Tried to Welcome me", מדונה ודייב
הול)

ובכן, כמו שאתם מנחשים- מדונה היא האלוהים שלו. הוא
אוהב בה הכל- ובעיקר את השערוריות.
הוא, בניגוד אליה, מתיימר להיות פרובוקטור (יש
יגדירו- פרובוקטור חובב). נהנה להפיץ את דעותיו
שלעיתים נראות כאילו הן עושות "דווקא".
השירים שלו מספרים את האמת הפנימית שלו.
הוא מייחל לכשרון כתיבה כמו של אלאניס מוריסט.
הוא רוצה להיכנס לתחום התיאטרון, הטלוויזיה או
המוזיקה.
כועס על טבעו הרע של האדם.
מוכן להילחם למען האמת הפנימית שלו.

אילו רק... שיחה מגיעה לבית המשפחה. ערן עונה. אין לו מושג קלוש עד כמה השיחה הזו הולכת להשפיע לו על החיים, עד כמה יעלו לאחריה שאלות בסגנון "אילו אם...". "שלום", עונה הנער. "היי ערן, מה המצב?", שואל קול נשי בלתי מזוהה. לערן, בכל אופן, הקול נשמע מוכר במעורפל.

Let's Talk Like Adults My hand's shaking, I'm about to cry. I feel sorry for you, And in the same breath I hope you'll die I don't know why I still care.