|
booly
 
כמה דברים שמצאתי, זרוקים על הרצפה.
אני אפתח לך את העבר שלי מולך, אפתח אותו בנשיקות, בידיים
שיגרדו ממך כל רצון להמשיך הלאה.
|
זכרונות ילדות הם לא תמיד מה שהם נראים...
אבל עדיף לזכור אותם ככה.
הלכתי לקנות שלושה מסטיקים עגולים.
החלטתי כבר בדרך שאחד יהיה כחול. לגל. ואחד שיהיה צהוב.
בשבילי.
ועוד אחד אדום. אני עדיין לא החלטתי למי.
|
היא נזכרת איך סבתא הייתה בוכה מהם. השירים האלו, שהביאו שדים
כל כך רחוקים.
מסתובבת בחצר העצובה, עם הדשא הירוק, שכבר לא ירוק, כי גם הוא
כמו כולם פה, מחוויר.
מרגישה עזובה. הנה חרדת נטישה שלעולם לא תעבור.
|
באמצע המדבר. עמד לו הנסיך הקטן, בדמות ילדה.
היא ברחה לחפש איזו צפרדע, שתשחק איתה. הביטה אחורה וראתה את
הבית הגדול, נהפך לצל.
בנעליים לבנות משופשפות מרוב משחקים. שמלה אדומה שדהתה בשמש,
באמצע הנגב.
וירוק בתוך עיניים, שאף פעם לא כבו.
|
על איך ששמרת סוכריה שנתתי לאחר כך.
כשיהיה קצת שונה. חשוך יותר.
כי רצית שיהיה לך משהו מתוק,
כי רצית שיהיה לך משהו ממני.
|
הטעם של החופש בין השפתיים שלו, טעים יותר מהטעם של גיל 18,
אני בטוחה.
|
אני רוצה להכיר רק אנשים זרים.
ושהדבר היחיד שאני אדע עליהם, זה שהם זרים.
שאני אהיה בטוחה שהם לא מכירים אותי.
|
|
|
לימור ליבנת היא
כמו גולדה מאיר
רק עם יותר אגו
ופחות זיפים.
שאול מהמוסד,
בפורום
פוליטיקה. |
|
