|
החום היה ללא נשוא. גופי הלאה נע הנה והנה בין הגופות הדחוקים
רפויים כל שהוא. חשתי בחמימות מגעילה.
|
אל תברח מפני אל בגרות לא מובנת
עוד זמניך לפניך.
לאט בחר הדרך.
יד הושט -
אני אמא.
|
רקפנית בורוד
כלנית שסמקה
חרציות צחקו בצהב.
|
מבלי שנשאל אמר דעתו;
חתם נביעה לא שלו.
אבני חלמיש אבניו
חלקות כחלקת לשונו,
קרות כזיבת עפרונו וכתביו.
|
אולי גם תפגוש
בחיוך האבוד
בין סלט לסלט וכוס בירה...
|
אל תעור לי נגבי
אל תיקץ נערי
השאר בתום עלומיך.
אהבתי ערום חולותיך.
|
כשיש יום הולדת
אנחנו לפעמים חושבים אחרת.
גם כשאביב מתנצל
יש לנו יום הולדת.
|
ילדה של פרחים
לבלוב של צהרי היום
ילדה מתפקחת
בעיניים גדולות
שואלות.
|
מזל שמישהו עושה שימוש
במספרים. בכל פעם
שכנפיים מבקשות לעוף
גוזם את הנוצות.
|
רק לב מרגיש
יכול להגיד בלי לומר
להקפיא רגעים
של
|
להיות אם פרושו לתת חיים
לא לחדול
לאהוב, להבין
גם לסבול
|
כך ביום חול אחד
גברו האורות בחלונות חדרי
פעמי לבי שרו להם שיר של אור
מדוע זה פתאום
דרכי אמרה לי שהיית לי שוב
תמרור של אין חזור
|
יוצר הבריאה:
מאמין המבקש את חסדו
יציר בן כלאיים תוצר תפילתו:
|
קמל יופיך.
חרושות קמטים פניך
כשדה מבוקע.
כל קמט, מענית בשדה הטרשים של חייך
|
טיילתי בין הקולבים
שמלה ומכנס
לי החזירו מבט מלוכסן.
|
פגשתי:
שלט של כלום
אבן בחום
גדר מפוייחת
שרידים של מקלחת
חייל עם רובה
תועה ותוהה.
|
לו היה לי שער ארוך וגולש, לו היו לי עיניים מבריקות, לו הייתה
גזרתי מפתה גברים להפשיטני, אולי יכולת לאהוב?
|
|
|
אולי אין סוסים
שמדברים עברית,
אבל אני מכירה
כמה וכמה פרות
וחמורים.
לא, לא התכוונתי
שיש פרות
וחמורים שמדברים
עברית, אלא
סתם... שאני
מכירה כמה פרות
וחמורים.
לא ביג דיל או
משהו כזה. |
|
