|
זה בערך מסכם את החיים של הילה...
פו התכופף לעבר מאורתו של שפן, תחב ראשו פנימה וקרא,
"יש מישהו בבית?.
קול רחש נשמע מתוך המאורה ואחרי כן השתררה דממה.
"היש מישהו בבית?", חזר פו וקרא בקול.
"לא!", השיב קול מן המאורה, ואחרי שהות קצרה המשיך,
"מה אתה צווח ככה?, שמעתי אותך כבר בפעם הראשונה".
"צרה צרורה!", אמר פו, "באמת אין איש בבית?.
"אין איש!"
ברוך החזיר אותי הביתה וגם נשאר לישון. אני לא בטוחה מה עשינו
או איך עשינו. נפרדנו בבוקר כמו חברים טובים והבטחנו שנפגש שוב
לאיזו דהרה לילית.לא ראיתי אותו יותר למרות הרצון הטוב. שבוע
לאחר מכן עוד חשבתי שהכל היה הזיה מוזרה מהחומר הלא ברור שהיה
בסיגריה.
|
בימים כאלה, שהחתול שלי שוב משתין על הספה בסלון מתוך הבעה
גמורה של זלזול בי, אני נזכר בימי ילדותי הזוהרים.
|
כשהתעוררתי הייתי שכובה על רצפה חומה והרגשתי צורך עז לגרד
מאחוריי האוזן הימנית. אז כמובן שהרמתי את רגל ימין ובגמישות
של מתעמלת אולימפית, מתחתי אותה מאחוריי הראש לעבר האוזן. רק
אחריי שתחושת הגירוד הוחלפה בתחושה של הקלה ועונג, נפל לי
הפישפש.
|
נסעתי הביתה על 120 כל הדרך. פתחתי את הדלת של חדר השינה,
זרקתי את אישתי על המיטה וזיינתי לה את המוח. את כל האגרסיות
שהצטברו לי בקורס הזה הוצאתי על אישתי
|
כל שישי אני מקבלת ברכה קטנה. למרות שאני אתאיסטית גמורה, זה
עושה לי טוב לשמוע איחוליך שכאלו. אני באמת רוצה להיות בריאה,
עם בית שלם, בעל בריא וילדים מוצלחים.
|
משבי רוח קלים מתהלכים בחלל,
אוויר פשוט ללא כחל וסרק.
|
ואם אצטרך אכפור בנפשי.
אכפור ברוחי,
אכפור בנשמתי.
|
אם יש אדם הביאוהו לכאן! -
שיביט בפצעים ובדם הניגר,
שישמע ריסוק עצמות ובשר,
שיחוש החום העולה בעשן,
שיטעם המלוח מלחיי האדם.
|
...אבל אני סולחת,
למרות הכל "שוכחת" ומתבדחת.
מחייכת בחצי פה כואב,
מנסה לצחוק, אך החיום אויב.
|
בא לי לבעוט לך באחוריים
בא לי לנשוך לך את הלב
בא לי לסתום לך את הפה
עד שתרגיש כמה זה כואב
|
בארץ לא ארץ,
אדם לא אדם,
שממה מבורכת,
תהומות ודם.
|
החיים בעירמה אחת מבולגנת,
אין ימין ואין שמאל.
מלאכים צופים מלמעלה,
המתים צופים משאול.
|
היא גרה בשכנות לפילוסוף ידוע,
כזה שזכה בהרבה פרסים,
היא שרה בפאב באופן קבוע,
בסופי שבוע ובחגים.
|
הצינור החלול מתמלא לאיטו,
הנוזל האדום שוב בועט ברעש.
|
חסר רחמים, אבל בצורה אנושית.
כל מה שהוא עושה, עשיתי אישית.
הוא היה במחנות וגם אתמול בכביש בצפון.
הוא היה אצלי בתיכון והוא עכשיו באיילון.
|
וגר זאב עם כבש, מעבר ועד עולם.
|
גריז מתחת לציפורניים,
וריח חריף של מכונות.
מדים ירוקים שמזמן שכחתי,
מעיל וכמה דרגות.
|
ויאמר המלאך מתוך הדממה,
ושמע הנער וביקש נחמה,
נהרות הארץ עצרו בדממה,
והנשימה נעתקה ואין נחמה.
|
התמונה
zoom in zoom out
מרצדת לא ברורה
|
המלך מתוסכל, המלכה לא נותנת
הערבים שולטים והארץ מבולגנת
|
החיוך חוזר לפנים עייפות,
שרירים מתכווצים, מתכווצות עיניים שפופות,
|
יוני מתחיל בלהבת ענק,
להבת משתוללת וריח מחנק,
שקיות מוטלות על הכביש החם,
אנשים ארוזים, רגש מיותם.
|
ואם יאמר מה בפי?,
אשיב, תודה ובקשה.
ואם יאמר מה תבקשי?,
אשיב, רק אותך.
|
לפעמים זה חוזר
ומכה בפנים ובלב
וכל מה שבנית מתמוטט בפנים
כמו התאומים, כמו מגדל קלפים.
|
כנראה שאין יותר טוב מזה,
ואין מה לעשות.
אני מוותרת לך, נותנת לך ללכת,
אל תדאג אני לא אתחיל לבכות.
|
ביום שבת בין עשר לשתיים
איבדתי את בתוליי
פעמיים
לא שיאים לא גבעות
לא שפיכה לא אורגזמות
|
מהכיסא לדלת יש כמה מרצפות
ועולם ומלואו בכמה אנחות
|
מי היה מאמין,
שאתמסר כמו פרפר לאש,
כמו מתאבק מתגושש,
כמו תינוק.
|
מילים יפות, גבוהות, רעננות,
מילים שונות, דומות, קטנות,
מילים נעצרות, מילים שותקות.
אינן מוכנות לצעוק,
|
כמו מעצמו המכחול מדבר,
מעביר קווים לבנים ושחורים.
הכל אצלו ימין או שמאל,
אמת או שקר,
ואין כמעט אפור.
|
מקלחת קרה לאחר ויכוח סוער
לשטוף את הגוף בדרך כלל עוזר
|
נסיכות ואבירים ברחובותיה יתהלכו,
ויחפשו בידייהם האוצר היקר.
כשמעל צריחים נישאים בשלווה,
והכל קופא באוויר הקר.
|
קצת אחרי שמונה בערב הרחובות מתרוקנים.
אנשים בודדים מהלכים במהירות,
מחפשים תירוץ לחיים עלובים.
|
יש רחוב ישן ביפו, שאת שמו את לא זוכרת.
ריח ים מלוח וריח דגים מרחף באוויר.
ספינות דיג חוזרות ריקות לקראת ערב.
כשאת בינהן בפנים חתומות עוברת.
|
שואפת רחוק, מנסה ושוכחת,
רוצה הכל לא מתייפחת,
פינה קטנה בתשרי החם,
פינה קטנה בעולם.
|
וככה זה שוב קונים אהבה
מספרים סיפורים על כיבוש
מכתירים ראשים ופנים עייפות
ובתוך גולגולתם שדה נטוש.
|
לפעמים זה נראה שהכל עוד מעט נגמר,
שאלוהים שורק ואין מחר,
|
שקט פה עכשיו,
והכל מסביב מוכר,
ואין פה כלום, דבר וחצי דבר.
הבדידות מוכרת לי היטב,
|
בררתי את היתרון, ולא פסחתי על חסרונות.
נקודות העבר ניראות כבר לא ברורות.
מה רציתי לומר, איני יודעת הכל בספק.
והגורל בשלו, כתמיד, חובק.
|
אז מה אם את אהבה,
אף אחד לא יכול להכנס איתך למיטה??...
|
צילום שחור לבן 20X35
מתוך סדרה בנושא עצים
|
צילום שחור לבן 20X35
מתוך סדרה בנושא עצים
|
|
|
